רצח של אישה הרה שנועד למנוע את הלידה הוא "רצח בנסיבות מחמירות" שדינו אך ורק מאסר עולם, משום שיש בו מה שמכנה המחוקק "אכזריות מיוחדת". כך אומר (30.4.23) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. בית המשפט דחה את ערעורו של עאוני זיאדאת על הרשעתו ברצח אשתו, אחלאם זיאדאת, בשנת 2016 - למרות שגופתה לא התגלתה עד היום. בני הזוג היו נשואים כשנה, המנוחה הייתה בהריון מתקדם והיחסים ביניהם היו עכורים. עאוני רצח אותה בצימר בנוף הגליל, משום שחשד שהוא מתכננת לעזוב אותו ולמנוע ממנו לגדל את הילד-שבדרך. הוא תועד נושא אותה על כפיו ביציאה מהצימר, מכניס אותה לרכבו ונוסע מהמקום - ומאז נעלמו עקבותיה. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו ברצח על בסיס התוודותו בפני אחותו וגיסו, הראיות הנסיבתיות וגרסתו השקרית, וגזר עליו מאסר עולם. אלרון דחה את הערעור, בקובעו שאין בו ממש ושאין כל עילה להתערב בממצאים העובדתיים של המחוזי. אלרון אומר: "לפנינו תיעוד חזותי חד וברור על-כניסת המערער והמנוחה לצימר. המנוחה צעדה על רגליה שלה, בריאה ושלמה. כעבור כשעתיים, נראה המערער נושא על כפיו את המנוחה, כאשר ראשה שמוט לאחור ומטלטל אנה ואנה תוך שהיא מחוסרת הכרה ונראית כחסרת חיים. "משלב זה ואילך, המערער פעל להרחיק עצמו מהרצח ככל שניתן, סיפר סיפורי מעשיות לרוב, סתר את עצמו פעם אחר פעם ואף מסר דיווח כוזב ומטעה לחוקרי המשטרה. למעשה, התיעוד מהמצלמות הסמוכות לצימר מלמד בצורה ניצחת על כי המערער הוא שרצח את המנוחה. כאשר לזאת יש להוסיף את ההודאה שמסר בפני איה וסוהיל [אחותו וגיסו]; את העובדה כי מהצימר נסע לאיה וסוהיל וביקש מעדר; את המניע שהיה למערער לרצוח את המנוחה; ואת העובדה שגרסתו בדבר חטיפת המנוחה מופרכת ומשוללת יסוד - המסקנה המפלילה חד-משמעית".

רצח סתם או בנסיבות מחמירות

שאלת הנסיבות המחמירות נובעת מן הרפורמה בעבירות ההמתה, אשר נכנסה לתוקף לאחר הרצח, אך חלה רטרואקטיבית אם יש בה כדי להקל עם הנאשם. הרפורמה קובעת, כי בעבירת "רצח סתם" העונש המירבי יהיה מאסר עולם, ואילו בעבירה של "רצח בנסיבות מחמירות" זהו עונש החובה ואין בלתו. המחוקק הגדיר את האחרונה במילים "המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", ואלרון קובע שזהו התיאור ההולם למעשיו של זיאדאת. חלופה נוספת לרצח בנסיבות מחמירות היא ש"המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן", ואלרון קובע שגם היא חלה בנסיבות אלו: רצח של אישה הרה שנועד למנוע את הלידה. אלרון מדגיש שאינו קובע מסמרות ואומר: "ככל שהקורבן מודעת להיותה בהריון, הרי שהיא מודעת לכך שבהמתתה לא רק נגדעו חייה שלה כי אם גם הריונה. מבלי לנקוט עמדה ביחס לשאלות מוסריות וערכיות כבדות משקל בהקשר זה החורגות מגדרי הסוגיות שלפנינו, בכך נעוץ סבל נפשי נוסף לקורבן המסב לה פגיעה נוספת למעשה הרצח כשלעצמו ועולה כדי אכזריות מיוחדת". אלרון מסיים: "משהורשע המערער בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה על ידינו, לא נותר אלא להפציר בו כי יחמול על בני משפחת המנוחה, ויחשוף בפניהם היכן טמן את גופתה כדי שהמנוחה תובא לקבורה נאותה ומנוחת עולמים ובמידת מה לבני משפחתה תמצא נחמה פורתא". השופטים חאלד כבוב ואלכס שטיין הסכימו עם אלרון בנוגע לדחיית הערעור והתייחסו לשאלת סיווג הרצח. כבוב אומר שהוא נוטה להצטרף לדעתו, אך סבור שעל המחוקק לקבוע זאת במפורש בשל הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". שטיין מסכים עם אלרון, אך מדגיש גם הוא שאין בכך כדי לקבוע מסמרות. את זיאדאת ייצגו עוה"ד טליה גרידיש ורויטל סבג-שקד, ואת המדינה - עו"ד שרית משגב.