מיכל רובנר - הענקית
לא שמעתי מימי את השם מיכל רובנר. במהלך החג דווח שהעבירה מכתב לראש הממשלה בעת קבלת תואר כלת פרס ישראל בתחום האומנות הפלסטית. הבוקר ראיינה אותה הד"ר אילנה דיין ברדיו.
טרם נשאלה שאלה, החמיאה מיכל לאילנה דיין על תרומתה לחברה הישראלית. על-אף שיש לי מחלוקת עם מיכל על המאזן הכולל של התרומות של אילנה דיין לחברה בישראל, מיכל פתחה את הראיון ברגל ימין, היא קנתה את אמונה של דיין. אין אדם שמחמיאים לו בכל פה ואיננו נמס, גם אם הוא קר מזג ומוכוון מטרה כמו אילנה דיין.
מיכל תיארה את הנתיב שהוביל אותה למסירת המכתב, ניסיון שלה לומר כמה דברים בטקס, ניסיון שלא עלה יפה כי מארגני הטקס התעלמו מבקשתה, ואת כל מה שאסרו עליה לומר קבל עם ועולם היא העבירה במסר כתוב אישי לראש הממשלה.
מיכל סירבה בחן ובשיק לספר לדיין ולמאזינים את תוכן המכתב, כי הרי מדובר במכתב אישי, למעט את המסר העיקרי אשר היה שזור בו כחוט השני והוא "רציתי לומר שהמשבר בינינו מסוכן לא פחות מאויבינו".
כאשר דיין מתודלקת מהמסר העיקרי הנוקב, ובמחמאות שהרעיפה מיכל עליה, עבר הדיון למסרי ההפגנות והמחאה כפי שמהדהדות על-ידי העיתונאים כמו דיין המסקרים אותם, כלומר אובדן הדמוקרטיה ובוא הדיקטטורה.
מיכל שללה מכל וכל את מסרי המחאות וההפגנות הקיצוניים, מיכל טענה שאין כאן דיקטטורה, ולא תהיה כאן דיקטטורה, החברה הפתוחה הישראלית חזקה מכל רעיון כזה או אחר טוב או רע שמעלה פוליטיקאי.
מזל שלא היינו בטלוויזיה, אני בטוח שאל מול המצלמה היינו רואים את פניה של דיין מחווירות, על-אף האיפור, הייתכן שכל טחינות השווא המזיקות של דיין וחבריה לא נכללו במכתב לראש הממשלה?
האם מיכל לא ניצלה את המכתב על-מנת להפנות לראש הממשלה את הטענות ההזויות מיסודן של קבוצת עיתונאי צמרת פריווילגים אשר דיין מנויה עליהם? והתשובה היא לא, מיכל לא חברה בכת של אף אחד, לא בכת של אילנה דיין, ולא בכת של שמחה רוטמן, מיכל היא בת לבילויים האוהבת את המדינה בכל רמ"ח אבריה, והיא כואבת כמו כולנו את השריפה שפרצה, והיא פונה לבעל הבית, ראש הממשלה, באמירה ברורה, אתה בעל הבית, ניצתה אש ענקית, והיא ניצתה בין אם בשוגג ובין אם במזיד, בכל מקרה אתה אחראי לגפרור, ולכן מחובתך לפעול בכל נפשך ובכל מאודך לכיבוי האש, טרם האש תכלה ארץ על יושביה. טרם לא יישאר את מה להציל.
שלמה ארצי אשר שינה את פניו הניטראליות
שלמה ארצי ברח. האומן הכי פחות מזוהה לאורך השנים עם פוליטיקה ימנית או שמאלית, ברגע הכי מכריע של חייו כאומן, נבהל מהחרמת הברנז'ה התל אביבית, ונטש את שדה הקרב.
עם ישראל רצה לומר לו תודה על כל הטוב ששלמה ארצי הרעיף עליו במשך עשרות שנים, ושלמה ארצי השתין במכנסיים הישר על עם ישראל ממרומי הסולם, שלמה ארצי הפנה את גבו לעם ישראל, מהמרכז, מהפריפריה, חיילים, חיילות, אני אתה ואת, שלמה ארצי שינה את פניו ללא הכר, שלמה ארצי שילם דמי חסות, הוא הפנה את גבו לכולנו, תוך שהוא משרת כת פריווילגית הנושאת לשווא את דגל ישראל בידה.
אני מאוד מקווה שלא תהיה לשלמה ארצי עוד הזדמנות. עם ישראל לא אוהב כאשר יורקים לו בפנים. אילו רק היה לו שכל היה פועל כמו מיכל וקונה שני עולמות במכתב אחד, גם את עולמם של תומכי הרפורמה וגם את עולמם של מתנגדי המהפכה, ואם אילנה דיין לא הייתה מבסוטית ומחווירה בראיון עמו, נישט געפערלאך, לא נורא.