אשרי הגפרור. זוכרים איך בכלל החל להתגלגל גלגל הענק הקרוי הרפורמה המשפטית? מי היו אלה שלחצו כל כפתור הסטארטר כדי לחולל את המהומה הגדולה הזו? מה היה הגפרור שהצית את תהליך פיצול העם, שיסוי איש באחיו עד כדי סכנת חורבן בית שלישי? רבים מאוד שכחו שאת הזיק הבעירה העסקונה החרדית. כתנאי להצטרפותה לקואליציה הנוכחית, דרשה עסקונת האתמול חקיקה שתשלול מהבג"ץ את יכולתו לחייב את המדינה בגיוס שוויוני - באמצעות פיסקת ההתגברות. ראש צוות הליכוד למו"מ עם החרדים, יריב לוין, שש להתחייב להם: "עשרים שנה אני מחכה לרגע של חקיקת פסקת ההתגברות", וכל השאר היסטוריה. קרב בלימה. לפי שעה לא יצא דבר מן הרפורמה המשפטית, ונראה שגם לא ייצא דבר. ראש הממשלה בנימין נתניהו התעשת ברגע האחרון והבין שלוין ושותפיו הקואליציוניים מוליכים אותו ואת המדינה לעברי פי פחת, ולחץ ברגע האחרון על דוושת הבלם, ורגלו עדיין בולמת את עגלת השוטים שאיימה לדרדר את כולנו לתהומות (ולא שלא צריך רפורמה. בהחלט צריך. אבל בתבונה ובהסכמה). רק בתחום אחד הושגה המטרה של הרפורמיסטים. את פסקת ההתגברות הם טרם קיבלו, אבל השיגו הקלות מרשימות בסוגיות הגיוס. בתמיכת האוצר ושר הביטחון לשעבר גנץ, הוסכם על הורדת גיל הפטור לבחורים חרדיים, מן הגיל הקובע כיום, 26-24, לגיל 21. הרעיון היה, שאם הם אינם מוכנים להשתלב במאמצי הביטחון, הם יוכלו לכל הפחות להשתלב בגיל יותר צעיר בכלכלה הישראלית ולחדול מלהתבצר בישיבה ולהיות למעמסה על קופת הציבור. איפה הצדק? הרבה קילקולים יש בדרך החתחתים הזו. הורדת גיל הפטור ל-21 תיצור לראשונה תחרות לא הוגנת על כל מקום עבודה מתפנה, בין חייל שחירף 3 שנים את נפשו לביטחון המדינה, לבין בחור הישיבה שבאותן 3 שנים 'המית עצמו באוהלה של תורה', בחסות מילגות והטבות ותמיכות מן המדינה. ואיפה הצדק? כדי לייצר לפחות מראית עין של צדק, הוחלט לצ'פר את המתגייסים: לא עוד דמי כיס עלובים, אלא תשלום הוגן בגובה שכר המינימום פלוס, כ-6,000 שקל בחודש. שכירי חרב. הרעיון נשמע הוגן והגיוני, אבל רק לכאורה. מפני שעם כל יתרונותיו, הוא יגביר את נטייתם של מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) בציבור הכללי, להיפטר גם הם מן הגיוס. בעוד שכיום, על-פי הלמ"ס, שיעור המשתמטים בציבור הכללי מגיע ל-22%, עלול הסידור החדש לעודד השתמטות נרחבת עד כדי 50%. מצב מעוות זה ייאלץ את מערכת הביטחון להכפיל ולשלש את שכר המתגייסים: תחילה 11,000 שקל ואח"כ 16.5 אלף שקל - וכך יהפוך הצבא למה שניסינו לברוח ממנו כל השנים. באיבחת מהלך פוליטי אופורטוניסטי, יהיה צבא העם לצבא שכירי חרב. בן-גוריון, הוגה רעיון צבא העם, בוודאי מתהפך בקברו. סוויץ' בעלילה. העסקונה החרדית אמורה הייתה לחגוג: סוף-סוף מתגשם חזונו של ח"כ ישראל אייכלר, שהציע כבר לפני שנים להחליף את צבא העם בצבא של מקצוענים מקבלי שכר. אבל בדיוק בשלב זה של דידן ניצח, חלה תפנית בעלילה. דווקא המל"שבים החרדים הגיעו למסקנה הפוכה: האינטרס המובהק של הציבור החרדי, נמצא דווקא בהתגייסותו לשירות העם ולהגנתו. אם פעם הייתה האידיאה החרדית התבדלות, כיום התהפכה האידיאה: "הורדת גיל הפטור היא פיגוע לאומי", מכתיר כְּתב העת האיכותי החרדי 'צריך עיון', שמתמקד בהגות חרדית, את ה'הישג' של הסיעות החרדיות: "יש לחרדים סיבות טובות לא להתגייס ויש לציבור הישראלי סיבות טובות לכעוס עליהם. התוצאה הגרועה ביותר עבור כל הצדדים, היא יצירת שתי חברות ששותפוֹת בכלכלה בצורה שווה, אך אחת משרתת את המדינה ואחת לא". עביט שופכין. אליהו לוי, מעורכי כתב העת, מזהיר מפני "מצב שבו [...] קבוצה אחת עובדת ונהנית מכל מה שיש לאזרחות להציע, אך לא עושה דבר למען המדינה, וקבוצה אחרת שנדרשת לשרת ולסכן את חייה, לפני שהיא נהנית מכל הטוב של מדינה בטוחה עם כלכלה משגשגת. זהו מצב אָיום [...]. החילוני הישראלי מרגיש [...] שהחרדים זורקים עליו דלי שופכין ביום חתונתו, כשהם אומרים לו שהמעשה היהודי ביותר שלו [הצלת העם היהודי מפני רודפיו], אינו מעשה יהודי, אלא דווקא משהו שיהודי נאמן צריך לברוח ממנו". מאמרים נוספים באותו גיליון ששווים עיון, מעלים הרהורים דומים. העורך הראשי יהושע פפר תוהה "מהי ההצדקה המוסרית לכך שהציבור החרדי יזכה להגנת צה"ל מבלי שהוא יתרום את חלקו במאמץ המשותף? מדוע ראוי שתנוד שינה מעיני האם הלא-חרדית, הדואגת לגורל בנה הלוחם, כאשר האם החרדית ישנה בשלווה על יצועה ואף נהנית מנוכחות בניה בשולחן השבת והחג"?; והרב יהושע הופריכטר קובע ברוב הגינות, ש"השאלה כיצד אנו חיים במדינה, שמיום היווסדה מאוימת ומאותגרת ביטחונית וּבָנֶיהָ מקיזים את דמם על קיומה, מבלי לשאת כלל בעול זה, חייבת להדיר שינה מעינינו, ובייחוד בעתות מלחמה". טעות בניווט? אז איך זה שהעסקונה החרדית נלחמת את מלחמות האתמול, ואינה קשובה לרחשים שמתחת לפני השטח? הייתכן שהעסקנים פשוט מתבלבלים בניווט?