רינה מצליח היא אחות שכולה, ככזו איננו שופטים אותה במהלך יום הזיכרון על דברים שהיא אומרת על מצבת אחיה. כנראה שמצליח עברה דרך מתחם הצלמים המגודר אשר הכירו אותה, וקראה בקול לאדם נוסף לעבור גם כן. אחד הנוכחים אומר לרעהו בקול "למה מי היא בכלל"? אמירה ראויה לפריבילגית שמקבלת פרוטקציה ומבקשת להרחיב את הפרוטקציה גם לאחרים. מצליח שמעה, ואז, באורח לגמרי לא מוצלח פתחה ג'ורה, מה זה ג'ורה, אני שאינני מקפיד על לשון צחה, לא פתחתי מעולם ג'ורה כזו על איש, ג'ורה הבוקעת מעמקי הבטן, כאילו משהו שקיים שם כל הזמן, וברגע אחד מתפרץ. אין מצב שהג'ורה הזו נלמדה באירוע. הג'ורה של אדם היא ג'ורה, רוב הזמן הוא מתחפש, בייחוד אם הלשון היא פרנסתו, ולעיתים, אולי עקב אירוע מלחיץ, פורץ לו השד והג'ורה מתגלית במלוא כיעורה. כדרכם בקודש, חלק מהפרסומים העידו הפוך, כאילו הג'ורה נפתחה עליה. חלקם ציירו תמונה מאוזנת של פתיחת ג'ורה, אבל הקשבה וצפייה בתיעוד לא מותירים מקום לספק, בתגובה להערה לא ידידותית של אדם ("למה מי היא בכלל"?) נפתחו ארובות השמיים של מצליח וירו רשפים של רפש, קבל עם ועולם, אל מול פני המצלמות (והצד השני לא נשאר חייב). בושה למצליח, בושה לעיתונות, בושה לאנושות. אם אלה האייקונים שלנו, אז העיתונות איבדה את דרכה. גם אם לשונה של מצליח מלוכלכת, ואף אם היא מצליחה לשמור על עצמה ולנקוט בלשון בני האדם בדרך כלל, הרי שהמתח, הצער, עלולים לשחרר ברקסים, ועל כך כבר אמרו רבותינו "אין דנים אדם בשעת צערו", עם זאת ימי הצער הפורמליים חלפו ולכן ראוי שמצליח תצפה בסרטון, תבין על איזה שרטון עלתה לשונה, ותתנצל בפני הקרבן ובפני הציבור. [קישור לסרטון]