אינני מכיר את מרת פייגי ליפשיץ, אבל הבנתי שמדובר באישה חרדית העוסקת בחינוך וביזמות חברתית, שמייצגת גישה חריגה כלפי הרפורמה המשפטית מבית מדרשם של יריב לוין ושמחה רוטמן. ליפשיץ, בניגוד לעמדת המיינסטרים החרדי, ובניגוד לעסקונה החרדית, דווקא כן השתתפה בקביעות ב'הפגנות השמאל' נגד הרפורמה המשפטית. היא איננה שמאל, אך מייצגת, גם מבלי שנתמנתה לכך, מיעוט של חרדים מתנגדי הרפורמה, החוששים שיישומה דווקא ידרוס את הציבור החרדי, וחרדים שדווקא הרפורמה תרסק את המחסום האחרון שלדעתם עדיין מגן על החרדים - הבג"ץ. נשמע מופרך? לא לשיטת הגב' ליפשיץ. ועל אף זאת, הגב' ליפשיץ ועמיתיה החרדים כבר לא ישתתפו בהפגנות מתנגדי הרפורמה, שבהן השתתפו עד עכשיו. סביר להניח שלא השתתפו כבר בהפגנת 'יום השוויון' בחמישי האחרון. זאת מפני שהפגנה זו הוגדרה לא רק כ'יום השיבוש' ו'יום השוויון', אלא גם כ'יום זעם' ממוקד נגד הציבור החרדי ומנהיגיו, אשר לטענת המארגנים מהווים את הטריגר הקואליציוני המכריע לטובת יישום הרפורמה, בטענה ש"הבג"ץ תמיד פסק נגדנו". ע"ע, למשל, שוויוניות הגיוס. עמדת המיינסטרים החרדי בנושא הרפורמה, מחוללת ביקורת חריפה בציבור הכללי כלפי אחינו החרדים, שלכאורה אינם שותפים בנטל נשיאת האלונקה הביטחונית, אבל דורשים רפורמה כמעט בכל מחיר, כדי לסכל סופית את יכולת הבג"ץ לכפות עליו שוויון בנטל. הגב' ליפשיץ מבינה את זה, ואף על-פי כן התאכזבה מעמדת מארגני ההפגנות, להכריז על יום אתמול כ'יום הזעם' נגד החרדים. את תחושת הנבגדות שהסבו לה מארגני ההפגנות, ביטאה פייגי ליפשיץ במדור הדעות של אתר 'הארץ', תחת הכותרת "התגאיתי בהשתתפות במחאה כחרדית - ואז הוכרז 'יום השוויון'". פייגי ליפשיץ: "אני חרדית שמתנגדת למהפכה המשטרית, מתוך הבנה שמדובר בחרב פיפיות, ובבוא היום אותה החרב שמשחיזים לוין ורוטמן בסיוע הח"כים החרדים, תפנה את הלהב שלה כלפי הציבור החרדי. אני מתנגדת להפיכה גם כאישה שזכויות הנשים חשובות לה [...]. אני לא יכולה לתת יד להחלשת בית המשפט העליון שבכוח החוק והאנושיות, ובהתעלות מעל הפוליטיקה העסקנית, שומר עלי כאישה וכחרדית, ועלינו בכלל כבני אדם שווים". מצד שני, יש בה אכזבה: "כמשתתפת פעילה בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, אני תוהה עם עצמי, אם יש לי עדיין מקום בהן. אני מבינה שמטרת המארגנים לתדלק את המחאה, ומה יותר קל מלהרים אותה עם חוק הגיוס. אבל מה הם מצפים שיקרה? זו הרי קריאה (וקריעה) מפורשת למלחמת אחים.[...] למה להוסיף שמן למדורה? כולנו פצועים וחבולים. ננסה לתאר מצב שבו הימין היה מכריז על יום זעם נגד החברה הערבית והנהגתה - הרי זה לא יעלה על הדעת [...]. אז לערבים לא ולחרדים כן? "סוגיית הגיוס היא עיוות חברתי ויש שיגידו מוסרי שנבנה והשתרש כאן במשך 75 שנים בחסות כל ממשלות ישראל ושיטת ממשל קלוקלת. עיוות זה יצר דרך ללא מוצא, בעיה אמיתית שאין לה פתרון. עם כל הכאב, אין פתרון". אכן, בעיה חמורה בהחלט. דומה שאין פתרון. אבל זהו הרי האתגר האמיתי, לרבע את המעגל. לצאת ממעגל השוטים, להפתיע עם פתרון קסמים ברוח ביצת קולומבוס. ייתכן, רק ייתכן, שהפתרון המהפכני טמון ברעיון חדש שהעלה השבוע אלוף (מיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש המל"ל. איילנד גורס, שבהינתן שכיום מהווים החרדים 12.5% מכלל האוכלוסייה, ושייהפכו לכ-25% בעוד דור, הפתרון הנכון הוא דווקא לקבל את עמדתם, כפי שביטא השר גולדקנופף, ש"זה שלומד תורה אינו תורם פחות מזה שהולך לחזית". הפוך על הפוך על הפוך. הצעתו היא, שבגיל 18 יוכל הצעיר החרדי להחליט אם ללכת לשירות צבאי או לשירות בישיבה, ללא מכסות או סנקציות. "אבל כפי שאורך השירות בצבא 32 חודש, כך יהיה משך השירות בישיבה. אחרי 32 חודשי לימוד, בגיל 21, ישתחרר הצעיר וייצא לחיים, כמו בן גילו החילוני. אחרי גיל 21 יופסקו כל התמיכות לחרדים ושאינן ניתנות ליתר האוכלוסייה". לשיטתו, יהיו למהלך זה השלכות חשובות. ראשית, עלות מימון הישיבות תקוצץ. תלמידים עד גיל 21 יקבלו כנראה תמיכה גבוהה יותר, אבל לאחר גיל זה כבר לא. גם מי שיישאר בישיבה לא יקבל. בגיל 21 יוכלו בוגרי הישיבות להשתלב ללא חשש בחיים עצמם ולפרנס את עצמם. אבל כשיגלו שהם מתקשים להשיג פרנסה מכניסה ומכובדת, מפני שעולמות הדיגיטל, המתימטיקה והאנגלית זרים להם, ייווצר לחץ 'מלמטה', לרכישת ידע בתחומי הליבה על-מנת שיפרנסו את המעוניינים להתפרנס 'בחוץ'. הפתרון שמציע איילנד גם יחסוך מהצבא את מאמציו הפאתטיים לגייס בכוח צעירים בני 20 עד 26 שנפלטו מהישיבות, אך מסרבים לציית לחוקי הגיוס. "אני מעריך", אומר איילנד, "שלאורך זמן יותר ויותר צעירים חרדים יבחרו בגיל 18 להתגייס, אם הצבא ישכיל להציע להם מסלולי שירות הכוללים הכשרה מקצועית: חובשים, מאבטחים או טכנאים". יכול להיות שזה הפתרון שירגיע את כולם, כולל את חרדותיהם (הלא מוצדקות) של החרדים?