השורות הבאות נכתבו בנימה אישית, ועל כך התנצלותי בפני הקורא. כי כאשר קרב מלונדון מועד השידורים הישירים של טקס ההכתרה של המלך צ'ארלס ה-3, הרי בקרב חלק מבני משפחתנו, השתרר מצב הכן, ובדרגתו הגבוהה ביותר. וזה קורה כי בננו הבכור אבישי נולד בלונדון ואביו מולידו, כלומר הח"מ, שהה עם משפחתו בלונדון במשך שלוש שנים עקב תעסוקה בארגון השידור הבריטי. בננו גם ביקש להניף בחלון דירתו בתל אביב את היוניון ג'ק, דגלה של בריטניה, אך לא הצליח לממש מחווה זו לממלכה, מטעמים טכניים בלבד. אם כן, הצלחנו לממש אך מעט מאהדתנו לבריטניה בכלל, ולבית המלוכה בפרט. למרבה האכזבה, בה, גם לפני שנים בשהותנו בלונדון, לא קיבלנו הזמנה מן הארמון ללגום תה בחברת מי מבני משפחת המלוכה. הקדמה זאת, בנופך אישי, נועדה לתרץ את היצמדותנו בסלון למרקע, כי לא בכל יום ניתנת לנו ההזדמנות לצפות בטקס ההכתרה, ולו עקב ההמצאה הטכנית הנפוצה, הידועה בכינוי: "שלט רחוק". ואכן, שר הטקסים והמשקים של הממלכה, מעין ה"מירי רגב" בגרסה האנגלית, לא אכזב: התלבושות, התופים, החצוצרות, ריבוי הצבעים בכל קרן זווית, בכירי דת הממלכה בגלימותיהם, והכל סביב הארמון והכנסייה, עייפו ממש את חושי הראיה והשמע של הרבה מיליונים ברחבי תבל. כן, גם בישראל. (ובכלל, היש מי שחשב כי הטקס הזה יכול להתקיים בלעדינו?). אבל, למרבה הצער, נחלנו אכזבה. חשתי כי תכני השידורים מלונדון - שנתלוו להם המוני מלים בשפתנו, מפיותיהם של השדרים - הופרעו. כן, הופרעו. לא בגלל תקלה טכנית כלשהי, אלא בגלל עודפי המלים שפלטו השדרים. אכן, חובתם של השדרים, בלונדון או בתל אביב, להסביר ולפרש את המראות מן הטקס, מן המצעדים, מן הכנסייה או ממרפסת ארמון בקינגהאם. אבל למה השדרים לא חסכו במלים, בהסברים או בפטפוטים, סליחה? ואנו מאוד השתוקקנו לא רק לעקוב אחר המראות, אלא השתוקקנו גם לשמוע את הצלילים, את הרחש שבקע מן הרחובות, את הרחש שחוללו גלגלי מרכבת הזהב או, להבדיל, את הצלילים שהפיקו התזמורות ומקהלות הילדים שניצבו בכנסיית ווסטמינסטר. אך למה היינו משועבדים עד אין קץ ל"פרשנויות" שלא הניחו לנו לשמוע - ולא רק לצפות. הפטפוט, המיותר בחלקו, שבקע משידורי ההכתרה, נובע מן המורשת של השיח אצלנו על נושאים פוליטיים. זהו שיח אשר מתאפיין, בין השאר, בתחינה שמשמיע אחד האורחים באולפן: "תן לי לגמור משפט!". ובשידורי ההכתרה, לפחות הח"מ, התאווה לזעוק זעקה שהייתה נשמעת עד לונדון: "אנא, סיימו כבר את המשפט!".