יותר ויותר מהדהדת לנו התקשורת הכתובה והאלקטרונית כתבות נוטפות דבש ומעוררי קנאה על היורדים למדינות אירופה החיים באושר, נטולי דאגות כלכליות, ביטחוניות, תרבותיות, זהותיות, אנשי העולם הגדול, המודל לחיקוי, דמויות שעשו מעשה מופת חלוצי מעורר התפעלות.
הברלינאים החדשים, כמו הווינאים החדשים מתפארים בבית הגדול והמרווח שרכשו ללא משכנתה, מדווחים בעיניים בורקות על רמת החינוך בבית הספר הממשלתי, מתרגשים ממילקי ומילקה בחצי המחיר, בקיצור הגשימו את החלום הבלתי מושג, פטריוטים ברלינאים גאים וינאים חובבי תרבות מוארים.
תהליכים רבים עברה החברה הישראלית מתחייתה, לפני שבעים וחמש שנים ועד לימנו אנו. זכותו של כל אדם לבחור את מקום מגוריו, את תרבותו, חינוכו, עבודתו, את חייו. זכותו של כל אדם לטעת שורשים בגולה, להיות פליט מרצון, להיות גולה מתוך שמחה, להיות זר מתוך החלטה.
ארץ ישראל נקנית בייסורים נכתב במסכת ברכות וכפרפרזה כתב הסופר, חתן פרס נובל, ש"י עגנון בספרו, "תמול שלשום" כי, "ארץ ישראל אינה נקנית אלא בייסורים וכל שחביבה ארץ ישראל עליו ומקבל עליה ייסורים באהבה זוכה ורואה בבניינה".
המציאות העצובה הגורמת לחלישות הרוח היא שמיטב בני המדינה הטובה הזו אינם רואים את עתידם ועתיד בני משפחתם במדינת ישראל, זו מציאות שמתרחבת בימים אלה. בימים בהם מחיר המילקי בברלין זול יותר, שכר הדירה בשוודיה נמוך יותר, האוויר במדינת ישראל דחוס הרבה יותר משוויץ, המצב הביטחוני שלו יותר בארה"ב, החופים נקיים יותר ביוון, החינוך באוסטרליה הרבה יותר זול, אפשר להמשיך, להמשיך ולהמשיך.
דור חדש קם במדינת ישראל, דור של גידולי מים, דור ששורשיו רכים, דור שאינו מתבייש עוד בגלותו מהארץ, שאינו חש חובה לגור בארץ אבותיו. דור שחש גאווה להתגורר בגלות ורץ לספר לחבר'ה כמה טוב לו לחיות כזר במדינה זרה, אבל בכל בוקר נהנה מקוטג' בחצי המחיר ממחירו במדינת ישראל, מדינת העם היהודי.
"נפולת של נמושות" כינה ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, לפני ארבעים ושבע שנים, את הגולים מארץ ישראל, בכך ביטא את הסלידה והבוז שחש בימים אלה, חלקו הגדול של העם ליורדים, לנוטשים. מאז, מתה הבושה, הגלות הפכה לאידיאל, הסיבות לירידה מהארץ בקרב גידולי המים, מתחלפות בכל פעם מחדש, אז המילקי, לפני חודש תוצאות הבחירות, בשבועות האחרונים הרפורמה המשפטית החשובה.
יהודי המחובר למדינתו, לארצו, לערש הולדת עמו, למורשתו, לאמונתו, לשורשיו, אין רוח שתעקור אותו ממדינתו שורשיו יעמדו בפני כל רוח איתנה, בפני כל סערה. אבוי לה לאומה שבניה אוהבים אותה על תנאי, אוי לה לאומה שבניה, גידולי מים, מנותקים משורשי חיותה, מבאר חיותה.
ברעה החולה הזו של דור גידולי המים האוהב את מדינת ישראל על-פי תנאיו, חשוב לטפל, חשוב לבחון את הגורמים ולטפל בהם. דור גידולי המים ויתר מרצון על מדינת ישראל, לנו, אוהבי הארץ ללא תנאי, אין את הזכות לוותר עליהם, גם אם בחרו לצאת לגלות מרצון.