בני דורי שמעו בנעוריהם לחישות על פעולות התגמול, שביצע צה"ל נגד הטרור הערבי. רקחו אותן משה דיין, אריאל שרון ומאיר הר-ציון, תחילה ביחידה 101 ואחר כך בצנחנים, והן הנמיכו את גובה הלהבות של הפדאיון וסייעו לשקם את צה"ל אשר נחלש לאחר מלחמת העצמאות.
בימים אלה פורסם ספר תיעודי-היסטורי עב כרס (646 עמודים) מאת הפרופסור איתן שמיר העומד בראש מכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן, שנושא את השם: "משה דיין - התפתחותו של אסטרטג". אכתוב עליו בסיימי לקוראו, אבל לעת עתה חציתי את עידן תקופת הרמט"כלות הייחודית של דיין בה עוצבה ומומשה לראשונה אסכולת פעולות התגמול.
הן היו חיוניות ומועילות, אך כפי שציין שמיר בספרו, לאחר סדרה של פעולות מוצלחות וראויות הבינו גם דיין ושרון כי הגיעה עת תפוגתן. הן מיצו את עצמן, ומבצע סיני ניצב על הסף להמירן.
אין דמיון בינן לבין מבצע "מגן וחץ" המתנהל בשעות אלה. רק המסקנה העיקרית נותרה בעינה, אז כעכשיו: הן נחוצות, מועילות, אך ההנחה כאילו יש בהן כדי לפתור את בעיית הטרור הערבי-פלשתיני מרצועת עזה שגויה מאז ועד עתה, אולי מאז ועד עולם. לרוע המזל אין הממשלה מודיעה אמת אפורה זו לתושבי הדרום הנגררים לקוות כי הכל יסתדר ב"זבנג וגמרנו".
אכן חיסול שלושה בכירי הג'יהאד האיסלאמי בעזה היה דבר בעיתו. הרי הם ירו מטח רקטות לעבר הנגב בגלל אחד משלהם, שבחר להרעיב עצמו למוות בכלא ישראלי.
גם הטענה כנגד פגיעה באזרחים אינה מחזיקה מים. מה עושים מחבלי עזה אם לא מכוונים את הרקטות שלהם אך ורק לעבר אזרחים ישראלים? עם זאת ראוי לשאול בראש צונן: אולי עדיף היה לוותר על האופי המרהיב של מבצע חיסול השלושה בסיטונות לטובת פגיעה אחר פגיעה בכל אחד לחוד, דבר שהיה מאפשר למקד את ההרג במחבלים, ופחות באזרחים שעימם. הרי ברור שאירועי יום אתמול - צודקים במלוא מובן המילה - יכבידו על ישראל בזירה הבינלאומית בכך שהרג האזרחים יפחית מצידוק מותם של ראשי הג'יהאד בעזה.
זו הקושיה המשנית. המרכזית עוד לפנינו: ניחא שמסיבת העיתונאים של בנימין נתניהו ויואב גלנט והרצי הלוי ורונן בר הייתה גם בעלת גוון פוליטי למרות שהשופרות של ביבי מיהרו להכריז שלא כן; ומילא שיש מה שמנחם בגין נהג לכנות "חצר ביזנטית" כאשר האנשים הכפופים למרותם של ראש הממשלה ושר הביטחון מתחנפים ומשבחים אותם בפומבי. תמיד-תמיד השבח חייב להיות רק מלמעלה למטה; אך המבצע הזה טרם נגמר.
מי יודע מה יילד יום? ומה יילד ליל? מין חיפזון המוכר בעגה הישראלית כ"לרוץ ולספר לחבר'ה". למיטב זכרוני יש באוצר המלים העברי משפט בו נאמר "אל יתהלל חוגר כמפתח". נכון או שאני טועה?
1