גַּם הַשֶּׁמֶשׁ מִזְדַּקֶּנֶת
המשורר יעקב ברזילי הקדיש את שירו, "גם השמש מזדקנת", למשתזפים בקרני חמה אביבית, באיחולי קריאה מחייכת:
"בְּעֶרֶב קַיִץ מַהְבִּיל
הָמוֹן רַב הִתְגּוֹדֵד בִּשְׂפַת יַמָּה שֶׁל תֵּל-אָבִיב
רָאוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ צוֹנַחַת לַיָּם
לֹא יָדְעוּ אִם מְדֻבָּר בְּהִתְאַבְּדוּת
אוֹ אוּלַי קָרְתָה תְּאוּנָה
אֵין חָשַׁד לִפְלִילִיִם
כֹּחוֹת הַצָּלָה הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם
הִזְעִיקוּ סְפִינַת חֵיל הַיָּם
אֲמוּדָאִים צָלְלוּ
חִפְּשׂוּ, אַךְ לֹא מָצְאוּ
הֻחְלַט לְהַכְרִיז עַל הַשֶּׁמֶשׁ - נֶעְדֶּרֶת
מֵאָז כָּפִיל בַּשָּׁמַיִם
מְשַׁיֵט בַּעֲצַלְתַּיִם
מַחֲזוֹר הַחַיִּים הִשְׁתַּבֵּשׁ לְאֵין שִׁעוּר
שְׁעוֹנִים נִכְנְסוּ לְפָּנִיקָה
הַזְּרִיחָה מֵעַל מְצָדָה מְאַחֶרֶת
לֵילוֹת הִשְׁתַּלְּטוּ עַל יָּמִים
וְהַיָּרֵחַ מַזִּיעַ שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת".
אִם
קיבלתי בוואטסאפ: "אם בהפסקת אוכל - אוכלים; ואם בהפסקת עישון - מעשנים; ואם בהפסקת קפה - שותים; אזי בהפסקת אש - יורים"!
חגא
באחד במאי - שהיה פעם החגא האדום - נזכרתי בגעגוע בשמאלנים, שבנערותי חגגו אותו ברוב טקס, הדר וצלצולי תרועה; והודיתי לאל על שנמנע מאתנו כעת התענוג המפוקפק הזה. עדיין משתדלת תוכנה אלמונית של לוח השנה לדחוף לי באלימות את אחד במאי לטלפון, אבל סממני החג - הפגנות ודגלים אדומים ברחבי הערים, כבר נגוזו. ממש כפי שהקרנת סרט רוסי כבר אינה חגיגה. בנעוריי בנתניה גלשו התורים לכרטיסים בקולנוע "שרון" המפואר מאוד בנתניה הרחק מהקופה כל אימת שהואילה מחלקת התעמולה בקרמלין לזכותנו באחד מהסרטים, שהפיקה לצורכי השוטים השימושיים במערב. נראה, כי החלמנו, תודה לאל, מהסטייה האדומה. סליחה, רק רובנו.
על החגא האדום צייץ אליעוז רבין בטוויטר: "אחד במאי כבר אינו חגם של מרבית אנשי השמאל בישראל, אך כסמל, הוא מבטא נאמנה את כל כיעורו של הרעיון השמאלני: מלים גבוהות ורעיונות נאצלים שאינם מכסים על ערוות האכזריות הקשה, הבוז לאח̤ר והאלימות האידיאולוגית, הממוסדת, המוצדקת תמיד בשם אידיאל 'האחדות'".
הדתה וכפייה דתית
"נדהמתי לצפות בטקס הכתרתו של צ'רלס מלך אנגליה, כשלעיני כל העולם נתגלתה הדתה וכפייה דתית מדרגה ראשונה. על הנאורים מצפון תל אביב למחות על כך ולארגן הפגנות מול השגרירות הבריטית", כותב רואה-החשבון חיים יואבי רבינוביץ.
"מה ראינו"? הוא שואל.
"א. ההכתרה נעשתה בכנסייה. האם לא מצאו בכל לונדון אולם תרבות, ואילצו מיליארדים בעולם לצפות בטקס דתי?
ב. המלך ישב על אבן שהובאה מירושלים. האם אין מספיק אבנים באנגליה להושיב עליהן את המלך?
ג. המלך נמשח בשמן זית זך, שגם הוא הובא מירושלים. האין שמן זית בכל הממלכה הבריטית?
ד. הארכיהגמון שאל את מלך אנגליה: 'התשמור בכל מאודך על חוקי אלוהים ועל אמונת האמת'? והמלך השיב: 'מבטיח לעשות זאת. כה יעזור לי אלוהים'.
ה. הארכיהגמון הגיש למלך תנ"ך. כן, תורה נביאים כתובים. ואמר לו: 'הנה החוכמה. אלה הם נביאי האל'.
הטקס נערך על-ידי הארכיהגמון מקנטרברי. האם לא יכלו לערוך את הטקס על-ידי שופט בכיר? היינו בשמחה שולחים אליהם את
אסתר חיות לנהל את הטקס. ורחמנא ליצלן, הטקס הסתיים כאשר כל הקהל קרא: 'אלוהים, שמור על המלך'!
כל העולם נאלץ לצפות בטקס דתי פרימיטיבי, שמאמין בתנ"ך. אני חוזר וקורא לכל השמאל הישראלי הנאור למחות בקול ליד שגרירות בריטניה, ולהמשיך את המחאה ליד ארמון באקינגהם בלונדון. אסור שילדי ישראל יראו מחזה פרימיטיבי כזה. איך ערוצי התעמולה - 11, 12, 13 - לא עצרו את השידור באִבּוֹ כדי למנוע כפייה והדתה"?
ההר לא הוליד אפילו עכבר
לאחר כשמונה שנות דיונים (!), גזר בית המשפט השלום בירושלים על פעיל הימין
ברוך מרזל שבוע מאסר על-תנאי, שאותו ירצה אם יתקוף שוב אדם בשנה הקרובה. מלכתחילה הואשם מרזל בתקיפת ערבי תושב חברון במהלך ויכוח ביניהם.
בהסדר טיעון תוקן כתב האישום, ומרזל הואשם בדחיפה בלבד, והודה בהשתתפות בתגרה. במהלך המשפט, שנמשך שמונה שנים, לא הצליחה המשטרה להביא להרשעה. במקום לחזור בה לגמרי מכתב האישום, הציבה המשטרה בפני מרזל את הברירה בין הרשעה במסגרת הסדר טיעון מקל במיוחד לבין המשך ההליך הפלילי נגדו. כמובן, המשך ההתדיינות היה רק על חשבון כספי הציבור, שכבר בוזבזו הרבה מהם בפרשה ביד רחבה לשווא. אבל לאבירי התביעה המשטרתית לא אכפת. אין תימה, שהשופט
שמואל הרבסט, נשיא בתי-משפט השלום בירושלים,
מתח ביקורת על התנהלות המשטרה בתיק: "מדובר בהליך משפטי ארוך שגדל מעבר לממדיו הטבעיים".
עו"ד ודים שוב, הסניגור הציבורי המחוזי במחוז ירושלים, התריע על תופעה מדאיגה של הגשת כתבי אישום בתיקי זוטות כדוגמת קיבוץ נדבות בכותל, העלבת עובדי ציבור וכד'. לדבריו, "הבחירה באפיק פלילי פוגעת קשות בנאשמים וגורמת לעלויות כספיות למדינה כאשר ברור לכל, שההליך הפלילי אינו הפתרון".
עו"ד
יצחק בם, שייצג את מרזל לאורך כל ההליך: "מדובר באישום שנולד בחטא. אלמלא היה מדובר בברוך מרזל, שגר בחברון, ספק אם התיק היה מגיע בכלל לכתב אישום. מוטב היה שמשאבי התביעה היו מושקעים בעניינים חשובים יותר".
משמיצים ומתנצלים
כשבעזה מחסלים רבי-מחבלים, ויורים על אזרחי ישראל, פרסם ערוץ 13 את הכותרת המטורללת, באישור רה"מ, "נשים וילדים נהרגו בתקיפה הלילית". צופים זעמו על פרסום מידע מטעה, אך לא על היותו חלק ממסע תעמולה שקרי ועוין. ערוץ 13: "הכותרת שהופיעה במסגרת המהדורה המרכזית נוסחה בצורה לא ראויה ובאופן לא נכון ומטעה. אנו מתנצלים על כך בפני צופינו". לדעתי, כדאי, שערוץ 13 יחדל להיתמם. לעומת זאת,
ידיעות אחרונות לא התנצל על כותרת וכתבה, שפרסם ברוח זדונית זו.
הסתה
ראשי ועדת המעקב של ערביי ישראל הובילו
תהלוכת הסתה בעראבה, ובמהלכה שיבחו המשתתפים את מחבלי עזה ו"גוב האריות", וקראו לבצע פיגועים, כדי לשחרר אסירים ביטחוניים. הצועדים קראו, "הו, אסיר, תקוף שוב, חטוף חייל, ושחרר אסירים", "הו, עזתי, רמוס תרמוס את משתף הפעולה ואת המרגל", "מעראבה ברכות לעזה שלנו אצילת הנפש". הצעדה תוכננה להתקיים בדרישה לשחרר את המחבל ואליד דקה, שהיה מעורב בחטיפת החייל משה תמם וברציחתו. בשל הנסיבות, מאז החל צה"ל תקוף ברצועת עזה, החליטו מובילי הצעדה לנצלה לתמיכה במחבלי עזה.
את הצעדה הובילו אישי ציבור בכירים בחברה הערבית, ובהם ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני, סגנו - כמאל ח'טיב, סגנו, ומוחמד ברכה, וכן יו"ר וועדת המעקב וחבר הכנסת לשעבר. בהפגנה, שהתקיימה במקום לאחר הצעדה, נראו גם ראש העיר סכנין וראש העיר עראבה, כשהמשתתפים החזיקו בשלטי תמיכה במחבל ואליד דקה וכרזה עם תמונת המחבל חאדר עדנאן. לפני כחודש התקיימה צעדה דומה בעראבה, ואותה הוביל ראש העיר, ובמהלכה קראו הצועדים קריאות תמיכה בחמאס, וקראו להפציץ את ישראל.
