עמית סגל פרסם בערוץ-12 ידיעה נכונה לשעתה, אך עקרה במהותה לעתיד לבוא. יריב לוין מאיים כי אם לאחר הדיונים על התקציב לא תאושר החקיקה הדיקטטורית שהוא מוביל ייאלץ לפרוש ממשרד המשפטים.
למען האמת המילה "מאיים" חזקה מדי. בראשית הדיונים הפגינו לוין ושמחה רוטמן את עריצותם הדורסנית כאשר סירבו להצעה ההגונה של עיכוב הדיונים עד לסיום המשא-ומתן עם האופוזיציה על פשרה. אך עתה, אחרי שנמרטו כל נוצותיו בקפלן ובגשרים ובצמתים ברחבי הארץ כל מה שלוין מבקש הוא על כבודו, על אישור חלק מחוקי הדיקטטורה, וגם זה לא נראה לפי שעה באופק.
מאיים לפרוש? "לא דובים ולא יער"
1. כל האפשרויות הן סתירה פנימית: לוין יודע כי אם יממש את האיום יישאר קירח מכאן ומכאן. יפרוש? הוא יאבד את תמיכת כל הבוסים השולטים בקבוצות של חברי המרכז בעת הפריימריז. או-אז יראו אותו יוצא מישיבת המרכז בתל אביב וניצב על המדרכה ובתנועת יד מבקש לעצמו גמילות חסדים, שמישהו מחבריו-לשעבר ייתן לו טרמפ לביתו.
אך אם יישאר בממשלה לא ייטיב עימו הגורל. כולם ידעו שהוא "נמר של נייר", פטפטן שגרר את המדינה לתהום ואפילו את המעט שהבטיח אינו מסוגל לקיים. יישאר על מכונו? לא יפרוש? איני מעריך כך. אך גם אם אני טועה - מי בליכוד יתייחס אליו ברצינות? הביזנס של פוליטיקה לא נועד לאניני יטעם.
יש עוד נתיב לפני לוין: לקום על בנימין נתניהו שהוליך אותו בכחש, ולהסתער במלוא עוזו הפרלמנטרי על מנהיגותו. אך בדרך כלל אין זה דפוס הפעולה של "מאכערים" והרי לוין בראש ובראשונה כזה.
