הר-הבית בידנו הדהדה אז קריאתו ההיסטורית של מוטה גור, ומאז אנו נמצאים במאבק בלתי פוסק יום יום, שעה שעה על הזכות הבסיסית לעלות אל ההר, להתפלל על ההר, להניף דגל בהר, להיות עם חופשי בהרנו. הכישלון הלאומי הכואב והצורב ביותר בתחום שורשי העם היהודי השב למכורתו נעוץ בעיקר בהבנה השגויה כי סלע קיומנו הוא הכותל המערבי ולא הלב הפועם של עם הנצח, הר-הבית. לא רק גידולי מים בבני בית הספר אינם מבינים את מעמדו הלאומי-יהודי של הר-הבית בשל העצמת הכותל המערבי והפיכתו למקום הקדוש ביותר ליהודים, גם נבחרנו מתגלים בבורותם, בקלונם, באי הבנתם הבסיסית בחשיבותו של הר-הבית כלב העם היהודי או כמאמרו של המשורר הלאומי, אורי צבי גרינברג "ספר הקטרוג והאמונה", "השולט בהר-הבית שליט על הארץ כולה". אי הידיעה ואי ההבנה כי הר-הבית הוא מהות התחייה המחודשת של העם היהודי השב למולדתו, אי-ההבנה כי ישראל ללא הר-הבית היא כגוף חסר לב, חסר העיקר, גוף מת המתחזה לחי, ההבנה הזו נחלה כישלון בקרב חלק מהעם היהודי בארץ ובעולם. יום ירושלים בשנים האחרונות הופך לשיח על האם כן יצעדו בעיר העתיקה המשוחררת או שמא האיום של הבריון העכשווי ינצח. האם יעברו דרך שער שכם, או שמא יצטופפו בחסות הצבא בתחום המושב היהודי המודרני. האם ירו טילים על בירת ישראל או שמא ההרתעה תעמוד במבחן הזמן. יום ירושלים, המציין את ההלל וההודאה על חזרת העם היהודי לערש הולדתו, למקומות בהם פסעו אבות ואימהות האומה, למקומות בהם נכתב סיפורו של העם היהודי למן עמדו על בימת ההיסטוריה ועד ימנו. הפך לדאבון הלב מחג לאומי לחג מגזרי, חג של אוכלוסייה מצומצמת ולא נחלת הכלל. ההחמצה הגדולה היא באי ההתלכדות הלאומית סביב הר-הבית והפיכתו ללב הפועם של יהודי בכל מקום בעולם הקוראים לעלות להר, ממש ובמטאפורה. גידולי המים אשר אינם מבינים את מהותו של הר-הבית וחשיבותו בסיפור היהודי, עורכים בשיטתיות דמוניזציה לפועלים ולחולמים לשוב אל ההר, מכנים אותם בבוז של בורים ועמי הארץ, משיחיים, הזויים, קיצוניים, פרימיטיביים, אנשי המערות החיים באפלה ובחושך גדול. לממשלת ישראל הנוכחית נקרתה הזדמנות חד-פעמית להעלות את הר-הבית על ראש שמחתה, מתוך כבוד להיסטוריה היהודית תוך המשכת מתן חופש פולחן ודת לשאר בני הדתות הרואים בהר-הבית חלק מאמונתם וערכיהם. הכשרת הלבבות של יהודים בארץ ובעולם כי ארץ ישראל ומדינת ישראל חסרים ללא הר-הבית, ללא הזכות הבסיסית הנמנעת רק מיהודים, להתפלל כאוות נפשם בבית האלוקים, ללא ההבנה כי מדובר במקום בו נולדה והתעצבה דמותו של העם היהודי, תבנה את הגשר הנחוץ בין הדורות, גשר איתן המחבר בין ההיסטוריה לכמיהת כל הדורות. לממשלת ישראל הנוכחית על משרדיה, שריה ויועציה, שרי המורשת, התפוצות, החינוך, ירושלים, ניצבת הזדמנות נפלאה להתחיל בתיקון העיוות ההיסטורי והעוול היהודי, להחזיר את ירושלים, את הר-הבית, לתודעה של כלל יהודי העולם, להחזיר את פעימות הלב ללב יהודייה. הסיפור היהודי אינו יכול להיות שלם ללא הר-הבית, הגיע זמן תיקון.