היזהרו מפני סטארלינק, אומר צבא סין. אוסף הענק של לוויינים, המיועד לספק גישת אינטרנט בלתי מוגבלת, מנוהל בידי SpaceX - חברה אמריקנית פרטית (בשליטת אלון מאסק), אבל אין ספק שהממשל מנצל אותו – טוען בטאון הצבא. כאשר המערכת הועמדה לרשותה של אוקראינה לאחר הפלישה הרוסית, העיתון כינה אותה "חלק מאובססיית ההגמוניה האמריקנית"; לא משנה שהייתה זו אוקראינה שפנתה לחברה וביקשה את עזרתה, מעיר אקונומיסט.
סטארלינק חיונית למאמץ המלחמה האוקראיני. הקשר הלווייני מאפשר לחיילים לתקשר, לזהות מטרות ולהפיץ סרטונים; קשה לשבש אותו. מבחינתה של סין, לא רק שהמערכת פוגעת בידידתה רוסיה, אלא גם מעוררת דאגה שמא תועמד לרשותה של טייוואן במקרה של פלישה סינית. יתרה מזו: בייג'ינג חוששת שסטארלינק מעניקה לארה"ב דריסת רגל בחלל. גם סין רוצה להיות מעצמה בתחום ולכן היא עובדת על יכולות מקבילות משלה.
פלישה לטייוואן עשויה להיפתח בניתוק 14 כבלי האינטרנט התת-ימיים המחברים את האי לעולם; טייוואן מוסיפה כבלים ומתכננת כיצד להגן על נקודת החיבור שלהם לחוף. היא גם בוחנת אנטנות ב-700 נקודות, חלקן מחוץ לשטחה, אשר יוכלו לתקשר באמצעות לוויינים – כמו סטארלינק – ובכך להפוך את תקשורת האינטרנט לניידת ככל האפשר.
סין יכולה ליירט לוויינים, אבל סטארלינק כוללת למעלה מ-4,000 כאלה ומטרתה להגיע לרבבות. ייתכן שהיא תצליח יותר אם תבנה על סירוב של מאסק להעניק לטייוואן גישה למערכת. לחברת טסלה שבשליטתו יש מפעל גדול בשנגחאי; אשתקד הוא הציע להעניק לסין את השליטה בטייוואן; והאי מוגדר בידי SpaceX במקום אליו "תגיע בקרוב" אך ללא תוכניות ספציפיות. אין פלא שטייוואן פועלת להקטין את תלותה באחרים והלוויין הראשון שלה צפוי להיות משוגר ב-2025.
שאיפותיה של סין בתחום החלל נרחבות בהרבה. ב-2020 היא הודיעה על כוונתה לפרוס 12,992 לווייני תקשורת. שנה לאחר מכן הוקמה חברה ממשלתית עליה הוטל ליצור אינטרנט לווייני. לפחות שבע חברות בונות מפעלי לווינים, בתקווה שבקרוב יוכלו לייצר מדי שנה כמה מאות לווייני תקשורת קטנים. פקידים בבייג'ינג פיתחו מנטליות ורטוריקה של מרוץ לחלל.
אקונומיסט מסביר, כי רוב הפעילות בתחום נובעת מרצונו של שי ג'ינפינג לבצע מודרניזציה של הצבא. הגנרלים שלו בוחנים מזה זמן רב כיצד ארה"ב משתמשת בכלי תקשורת ומידע כדי להתקדם מהר יותר ולראות טוב יותר בשדה הקרב. שי רוצה צבא דומה, המסוגל להשתמש בטכנולוגיית מידע לביצוע מבצעים משולבים ביבשה, באוויר, בים, בחלל ובסייבר. לסין יהיו שכנים רבים בחלל: לממשלת בריטניה יש אחזקות ב-OneWeb המתכננת לפרוס 650 לוויינים; Kuiper הממומנת בידי ג'ף בזוס מתכננת לשגר בקרוב את הלוויין הראשון שלה; האיחוד האירופי מתכנן מערכת משלו, וכך גם רוסיה. אינטרנט לווייני הולך ונתפס כיכולת אסטרטגית המחייבת מידה של שליטה ממלכתית.
ל-SpaceX יש יתרון משמעותי. לוויינים אינם מאריכים ימים ולכן החברה מחליפה אותם על בסיס קבוע; הדבר מצריך צי של טילי שיגור, וברשותה הטובים שבהם – טילי פלקון 9 הניתנים חלקית למחזור. כעת היא עובדת על מעבורת חלל גדולה בהרבה וניתנת במלואה למחזור בשם "סטארשיפ" שתוכל לשגר מאות לוויינים בבת אחת.
כל אלו מדאיגים את סין, הטוענת שיש בחלל מקום רק ל-50,000 לוויינים וש-SpaceX תגיע ל-80% ממספר זה. החישוב לא מדויק, כי השאלה היא כמה לוויינים יוכלו לנוע בבטחה בעת ובעונה אחת; הרבה תלוי בגודלם ובניידותם. ייתכן גם שיש הבדלים באופן בו ארה"ב וסין מחשבות גבהים ומרחקים. מה שברור הוא, שהעדר נורמות ברורות והעדר תקשורת מחמירים את המצב. ארה"ב וסין הפסיקו ב-2017 את שיחותיהן בנושא החלל, וזה מסוכן – במיוחד כאשר החלל נעשה יותר ויותר צפוף.