באמת עצוב מאוד לחוות את חטיפת המחאה החשובה בעניין תיקון המערכת המשפטית על-ידי חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, קומץ סוכני כאוס, אשר מצהיר כי כל מטרתו היא החלפת ממשלת ישראל הנבחרת שלא בדרך הקלפי. חלק ממובילי המחאה המופקרים, מובילים בלפידי שנאה בוערים לשריפת כל המשותף בחברה הישראלית. תרבות ההשתקה פורחת מאוד בקרב חלק ממי שאמורים לכבד את חופש הביטוי, ממי שמתיימרים לתאר עצמם כליברלים, נאורים, דמוקרטים, החרדים לדמותה של הדמוקרטיה. יש פעמים שהיא נאמרת בשקט, בחשאי, הרחק מאור הזרקורים כאשר קומיסרי ההשתקה פועלים כשסומק על לחייהם בהבינם את גודל החרפה, ויש פעמים שהבושה צורחת עצמה לדעת וההשתקה נעשית לעין כל, בלי גרם של תחושת חרפה, ויש פעמים רבות שהיא מבוצעת על-ידי הממונים על ציפוף השורות וסתימת הפיות במחלקת: "המגינים על הדמוקרטיה". פרצופם המכוער של סותמי הפיות והמשתיקים, בשם ההגנה על הדמוקרטיה, הוא חרוז רעל נוסף במחרוזת בלתי נגמרת של מי שחטפו את המחאה הלגיטימית והצודקת ומאז מתבלבלים בניווט, מפגינים על הכל, מסכנת ההכחדה של דובי הפנדה ועד למספר הנעליים של המלך צ'ארלס. המשתיקים, אותו קומץ רדיקלי אנרכיסטי אשר נטש את עילת המחאה, המאבק על פני הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת, חשף את כוונותיו האמיתיות, להדיח את הממשלה הדמוקרטית והנבחרת. אותו קומץ רדיקלי אנרכיסטי החל להוביל מחאה אלימה, פראית, בעלת התנהגות המאפיינת דיקטטורות, זריעת כאוס והשלטת אנרכיה, כשהמטרה הינה אחת, החלפת הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי וברוב מובהק, שלא דרך הקלפי אלא בהפיכה. קריאות למרי אזרחי, קריאות למרד, קריאות לפגיעה בראש הממשלה, במשפחתו ובשרים, אינן זוכות להתייחסות ראויה בחברה דמוקרטית שהאכיפה בה אינה בררנית, קריאות לסרבנות, שריפת צווי גיוס, חסימת כבישים, השחתת רכוש, קריאות לפגיעה בחוסן הלאומי, פיגועים אסטרטגיים בחברה, בכלכלה, בביטחון, באקדמיה, במרקם הישראלי, קריאות שנשמעו מקומץ יהודים אוטו אנטישמים נגד הציבור החרדי, נגד המתיישבים בחבלי מולדת, נגד האחים. ההשתקה מתרחשת באקדמיה, בהייטק, בצבא, בכלכלה, בתקשורת, במערכת המשפט, בכל תחום מתחומי ימינו. מעת לעת מותקפים עיתונאים על-ידי מוחים באירועים שונים, אלימות מכל צד כלפי כל אדם ובהם עיתונאים ראויה לגינוי במלא העוצמה. אלא, שהרגישות לחופש הביטוי, חופש העיתונות, כמו כמעט כל דבר בחברה הישראלית הפכה להיות חלק מפוזיציה וגינוי סלקטיבי. ההתקפה הבריונית והאלימה של חלק מהבריונים האלימים שתקפו בפראות, בגסות רוח, את עיתונאי ערוץ 14, עתי שלו, חצתה את כל הגבולות. הבריונים, מנעו ממנו באלימות לבצע את עבודתו העיתונאית, במגפונים החרישו את אוזניו, ביקשו להשתיק גם אותו, באמצעים אלימים שונים, בהם דגלי מדינת ישראל המשמשים אותם מעת לעת גם כמחבטים. תשאלו את השוטרים, את הסוסים וכעת גם את העיתונאים. ניסיון ההשתקה האלים הסתיים בלי פציעות חמורות בגופו של העיתונאי תודות להגנה לה זכה העיתונאי על-ידי השוטרים שמיהרו להגן עליו מפני הפורעים, ויצרו שרשרת ביטחון מפני הבריונים שבקשו לכלות בו את זעמם עד להשתקתו עד למילוטו מפני ההמון המתפרע. העיתונאי עתי שלו הוא משל לתרבות ההשתקה לסתימת הפיות ולרמיסת הזכות הבסיסית לחופש הביטוי. זו לא הרפורמה המשפטית, זהו ניסיון דיקטטורי אלים להשליט דעה אחת על-ידי משטרת המחשבות באגף הנדסת התודעה. מחאה כן, השתקה לא.