במרכז בית הקברות נמצאת מצבת קבר מוגבהת ובולטת שצורתה מתומן. כאן טמונים הורי המשפחה הרברט וסוזן בנטוויץ'. סוזאן סלומון והרברט (צבי) נישאו ב-1880 והתגוררו בלונדון בסוף המאה ה-19. סוזאן פסנתרנית מחוננת, שבגיל שש עשרה זכתה למדליית זהב על נגינתה בפסנתר, אך לאחר נישואיה ויתרה על קריירה מבטיחה לטובת גידול ילדיה. הרברט היה עו"ד מצליח מראשוני "חובבי ציון" באנגליה. נמנה עם ידידיו הקרובים של חיים ויצמן. שימש יועץ משפטי של התנועה הציונית בשנותיה הראשונות ובתפקידו זה, כך אומרים, היה מעורב בניסוח הצהרת בלפור. באביב 1897 ביקר בארץ כחבר משלחת מטעם אגודת 'המכבים' ששמה לה למטרה לחקור ולתור את ארץ ישראל. בביקוריו בארץ ישראל התאהב הרברט בנופיה, ובמיוחד חיבב את נופי הכרמל, ועם שובו לאנגליה כינה את אחוזת הקיץ של משפחתו בעיר קנט בשם "חצר כרמל". גם לאחת מבנותיו קרא בשם כרמל. הרברט היה ציוני אמיתי וב-1929 יישם את ציוניותו ועלה לארץ עם בתו מרג'רי. הוא התגורר בירושלים ברחוב אלחריזי 8 בשכונת רחביה בירושלים עם בתו מרג'רי בנטוויץ שלא נישאה מעולם וטיפלה באביה עד מותו. הרברט זכה לגור בארץ כשלוש שנים. ביוני 1932 נפטר בגיל 76 משבץ והובא לקבורה באחוזת הקבר של משפחת בנטוויץ', סמוך לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. רעייתו של הרברט סוזן נפטרה ב-1915. לסוזן והרברט בנטוויץ' נולדו אחד עשר ילדים, 9 בנות ו-2 בנים. כמה מהם התפרסמו בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. על-פי עדויות גילו ההורים הרברט וסוזאן בנטוויץ חינוך נוקשה כלפי ילדיהם. הבית בקנט שבאנגליה בו גדלו היה ספוג אוירה מוזיקלית וכמעט כל ילדי הרברט וסוזן, אם לא כולם ניגנו בכלי נגינה כאלה או אחרים. שמונה מתוך אחד עשר ילדיהם עלו לארץ ישראל. הנה כמה פרטיים ביוגרפיים על אודותיהם מהתעמקות בארכיונים ישנים ובמסגרת כתבה שפירסמתי לפני מספר שנים על אחוזת לנגה.

הבת הבכורה ליליאן רות עלתה לארץ ביוני 1922 יחד עם חמשת ילדיה ועברה לגור עימם באחוזת לנגה. אחד מילדיה הרצל נשאר בקיימברידג' להמשך לימודיו. ליליאן הייתה אלמנתו של פרופ' ישראל פרידלנדר, שהיה פרופסור בסמינר היהודי-תיאולוגי בניו-יורק והשתתף במשלחת סעד שיצאה לבדוק מה ארע לקהילה היהודית בפוגרום באוקראינה ושם נרצח ב-1920. הם נישאו ב-1905 והתגוררו בניו-יורק. ליליאן נפטרה בשנת 1954, נקברה ליד אחותה ניטה וגיסה מיכאל לנגה בבית הקברות של זכרון יעקב. בנה הצעיר דניאל פרידלנדר, נחשב כבר מגיל צעיר לפסנתרן מחונן. בזכות כישרונו זכה במלגת לימודים בבית הספר הגבוה למוזיקה ג'וליארד בניו-יורק ובאוגוסט 1935 נסע ללמוד שם בלווית אמו. בעת שהותו בלימודי המוזיקה בארצות הברית עבר משבר נפשי קשה. באוקטובר 1936 קפץ/נפל דניאל מחלון חדרו שהיה בקומה גבוהה ומת. בן 18 בלבד במותו. גופתו הובאה לארץ והוא נקבר באחוזת הקבר של משפחת בנטוויץ' בהר הצופים. את מצבת קיברו מעטרים תווים מוסיקליים ועל מצבת קברו מופיע השם דניאל בלפור פרידלנדר לזכרו הקימה אמו את "בית דניאל" - בית מוזיקה ותרבות הנמצא בשטח אחוזת לנגה בזכרון יעקב.

השני מילדיו של סוזאן והרברט בנטוויץ היה נורמן (נחמן מתתיהו) בנטוויץ. נולד ב-1883, למד משפטים בקימבריג והגיע לארץ ב-1917 עם צבאו של אלנבי. שימש בתפקיד התובע הכללי מטעם ממשלת המנדט, והיה בין מקימי האוניברסיטה העברית. נורמן בנטוויץ הביע הזדהות עם הקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל. במשך שנים רבות דרשו הערבים את פיטוריו. בנובמבר 1929, בעת שהיה בדרכו להפסקת הצהרים, ירה בו אחד העובדים הערביים במשרדו של מפקד משטרת המנדט באקדח, בניסיון להתנקש בחייו. בנטוויץ' נפצע בירֵכו אולם חייו ניצלו. בשנת 1932 נתמנה כפרופסור ומופקד הקתדרה ליחסים בינלאומיים על שם חיים ויצמן באוניברסיטה העברית בירושלים. בפברואר 1932 החל להעביר קורס "למען השלום" שעורר רוגז בקרב החוגים הלאומיים ביישוב, אשר טענו שמדובר בבזבוז כספים ופגיעה במחנה היהודי, כאילו הוא זה שצריך לפעול למען השלום והערבים פטורים מכך. להרצאת הפתיחה שלו הופיעו אנשי "ברית הביריונים" והפריעו לדבריו. נורמן היה נשוי להלן קרוליין לבית פרנקלין (1892-1972), בת למשפחת בנקאים יהודית-אנגלית מבוססת, שמוצאה מפולין (שמה המקורי: פרנקל). לזוג לא היו ילדים. לאחר שנילכד הצורר אדולף אייכמן ונדון למות בתחילת שנות ה-60 היה נורמן בנטוויץ בין אנשי הרוח שפנו לנשיא המדינה יצחק בן צבי בבקשה לא להטיל על אייכמן עונש מוות. נורמן נפטר ב-1971 ונטמן באחוזת הקבר המשפחתית בהר הצופים.

הראשונה מילדיו של הרבט וסוזאן שעלתה לארץ הייתה ניטה. ב-1910 ניטה מגיעה עם בעלה הטרי מיכאל לנגה למסע ירח דבש בארץ ישראל. השניים מסיירים במרחבי הארץ ברגל וברכב (כרכרות). הזוג מתאהב בנופי הארץ ובמיוחד נקשרו לנופי הכרמל ולמושבה זכרון יעקב. בתום חופשתם חזרו לאנגליה. בביקורם השני בארץ בשנת 1912 הם מחליטים להתיישב בזכרון יעקב. בשנת 1913 רכשו הזוג לנגה, מאחד המתיישבים של זכרון יעקב כ-70 דונם אדמת טרשים בגבעה שוממה סמוכה לזכרון יעקב משקיפה אל המושבה ואל הים ובנו בשטח בית אחוזה מרשים ביופיו בן שתי קומות, בנוי אבן, בסגנון אנגלי-אירופי ובעל מוטיבים אוריינטליים (מזרחיים). בסמוך לבית, השתרעה חצר שכללה מחסנים ואורוות סוסים וכן רפת ומחלבה ליצור גבינות הבית. סביב בית האחוזה ניטע גן גדול המשתרע על שטח עשרות דונמים ובו עצים ופרחים, וכן נשתל גן ירק. בית אחוזת לנגה הפך למרכז חברתי. המשפחה הרבתה לארח ולקיים ערבי תרבות באחוזתם, רבים מצמרת הישוב העברי נהגו לפקוד ולהתארח במקום. ב-14 לפברואר 1922 בשעה 5 בבוקר נפטרה ניטה בביתה והיא בת 38 יש אומרים שמה קץ לחייה. בעלה מיכאל לנגה היה באותה עת בחיפה. מיכאל לנגה שקע בצער ובדיכאון לאחר מותה של רעייתו. הגעגועים לרעייתו האהובה היו חזקים וכנראה לא השלים עם מותה. ביום 24 באוגוסט 1925 לפני הצהריים, כשלוש שנים לאחר מותה של ניטה שם מיכאל לנגה קץ לחייו בחורשת עצים בגן אחוזתו בזכרון יעקב. ניטה ומיכאל הובאו לקבורה בבית העלמין בזכרון יעקב הרביעית מילדי הרברט וסוזאן (שושנה) הייתה דורותי בנטוויץ'. היא נולדה ב-1885, התנצרה ונעשתה נזירה במנזר בצפון אנגליה. בעקבות כך, כך מספרים, אביה הרברט (צבי) שהיה אדם דתי שומר מסורת ניתק עימה קשר. החמישית מילדי הרברט וסוזאן הייתה מרג'ורי בנטוויץ' נולדה ב-1887 והייתה כנרת בעלת שם. ניגנה עם גדולי הכנרים ובהם מישה אלמן. לא נישאה מעולם. הצטרפה אל אביה בעלייתו ארצה ב-1929. לאחר מותו הצטרפה לכת נוצרית בירושלים. בסוף ימיה עברה לאחוזת לנגה בזכרון יעקב. נפטרה ב-1976. השישית מילדי הרברט וסוזאן הבת מיוריאל בנטוויץ'-מושנזון נולדה ב-1889 והייתה ציירת. ב-1906 סיימה את בית הספר הגבוה לאמנויות בלונדון. עלתה ארצה ב-1912. בגיל מבוגר נישאה לברנרד (דב) מושנזון. נפטרה ב-1981. השביעית מילדי הרברט וסוזאן הייתה נעמי בירנברג – סיימה לימודי פילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג', והייתה פעילה קומוניסטית בעלת השקפות לא ציוניות. נישאה לצ'כי יוהנס בירנברג, ונולדו להם שני בנים. היא עברה להתגורר באחוזה המשפחתית "חצר כרמל" בקנט. השמינית מילדי הרברט וסוזאן הייתה היבי מאיר. היא נולדה ב-1893 ונישאה למשפטן ד"ר אליהו מאיר, שהיה מראשי הקהילה היהודית בפרנקפורט. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלו ארצה עם שני ילדיהם והתיישבו בירושלים. נפטרה ב-1973. התשיעית מילדי הרברט וסוזאן הייתה תלמה ילין שהייתה צ'לנית בעלת שם. על שמה קרוי בית הספר התיכון "תלמה ילין" לאמנויות בגבעתיים. נישאה לימים לאדריכל אליעזר ילין, בנו של איש החינוך דוד ילין, ונולדו להם ארבע בנות. אליעזר ילין נפטר ב-1945 בנסיבות שלא פורסמו. העשירית מילדי הרברט וסוזאן הייתה כרמל פינקלשטיין.

בן הזקונים של הרברט וסוזאן בנטוויץ, הילד-11 במספר היה יוסף בנטוויץ חתן פרס ישראל לחינוך. יוסף נולד ב-1902 עלה לארץ וב-1923 נישא לשרה יפה, בתו של ד"ר הלל יפה, ונולדו להם ארבעה ילדים. היה המפקח הכללי על החינוך היהודי מטעם ממשלת המנדט, מנהלו השני של בית הספר הריאלי העברי בחיפה ויועץ מיוחד לאחר קום המדינה לשר החינוך. נפטר בירושלים בשנת 1982. בנם של יוסף ושרה הוא הווירולוג פרופ' צבי בנטוויץ מומחה בעל שם עולמי למחלת האיידס. במאי 2016 נפטרה ד"ר תרצה בנטוויץ, רעייתו של פרופ' צבי בנטוויץ רופאה משפחתית במקצועה והובאה לקבורה בחלקת הקבר המשפחתית בהר הצופים. במאי 2022 הובאה לקבורה בחלקת הקבר המשפחתית בהר הצופים הציירת רחל שביט-בנטואיץ אמו של העיתונאי ארי שביט בתם, של יוסף ושרה בנטוויץ. רחל שביט-בנטואיץ הייתה ציירת ורשמת, מורה לציור במוסדות שונים להוראת האמנות הציגה בעשרות תערוכות.

באפריל 2013 הובאה למנוחות בחלקת הקבר המשפחתית בהר הצופים צילה אגרנט-גודארד רעייתו של איש תקשורת והסופר יוסי גודארד. צילה הייתה בתם של כרמל ושמעון אגרנט, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון. צילה היא נכדתה של ליליאן בנטוויץ-פרידלנדר. צילה אדם נפלא ואהוב. למדה באוניברסיטה העברית ספרות עברית ותיאטרון וניהלה את ספריית מכללת דוד ילין בירושלים.. ביולי 2001 נטמנו בחלקת הקבר המשפחתית בהר הצופים עצמותיו של ישראל פרידלנדר שהועלו מאוקריאנה. ישראל פרידלנדר היה בעלה של לילאן בנטוויץ אחת מ-11 ילדיהם של הרברט וסוזאן. על נסיבות העלאת עצמותיו לקבורה בחלקה המשפחתית מספר לי יוסי גודארד: "בית הקברות שבו נקבר ישראל פרידלנדר סונף למחנה צבא באוקראינה והקברים כוסו בעפר במרוצת השנים. לימים החליטו תלמידי הסמינר בניו-יורק לנסות למצוא את קברו. על הקבר נבנה בשעתו אובליסק ואכן ראשו הציץ מן האדמה וכשחפרו לעומק מתחתיו נתגלה הקבר. שנים אחר כך הועלו עצמותיו לישראל והוא נקבר באחוזת הקבר המשפחתית שעל הר הצופים בירושלים".