לעיתים רחוקות, אם בכלל, יצא לי לשבח את מקבלי ההחלטות בתחום התכנון והבנייה, ובמיוחד בעידן של מחסור גובר והולך בהיצע דיור. באופן פרדוקסלי דווקא החלטה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב להוסיף עוד 5,000 יחידות דיור למתחם שדה דב שפונה לאחרונה, ולהגדיל את סך הכל הדירות שייבנו במתחם מכ-11 לכ-16 אלף, תואמת ככפפה את מה שאנחנו בלשכת הקבלנים זועקים זה שנים. משמעות ההחלטה הינה לא רק תוספת משמעותית ביותר של היצע דיור במתחם שגודלו כ-1,000 דונם (כשליש משטחה של העיר גבעתיים), אלא גם ובעיקר משום שיותר מ-6,000 מתוך סך כל הדירות, ישווקו על-פי ההסכם עם עיריית תל אביב בהנחה ניכרת לאוכלוסיות זכאיות, כשחלקן יושכרו בהנחה לטווח הארוך. בדיעבד, וזה לא פחות חשוב, נקבע כי 25 אחוזים מהדירות יהיו קטנות או קומפקטית. כזכור מדובר באחד המתחמים המבוקשים והלוהטים ביותר בארץ, בממשק להמשך רחוב אבן-גבירול המתוכנן צפונה, הקו הירוק של הרכבת הקלה שייפתח בעוד שנים אחדות, בין תוכנית ל' לחוף הים, הכי צפון תל אביב שאפשר. ודווקא משום כך, מדובר בהחלטה נבונה, שתשלב אוכלוסייה אמידה שמן הסתם תהיה הרוב ברובע החדש שיוקם, יחד עם אוכלוסיות מוגבלות יחסית בתקציב, זוגות צעירים, להט"בים, רווקים/רווקות, אימהות יחידניות (חד-הוריות). ואכן בדיוק לכך התכוונו, בלשכת הקבלנים, כשהצענו לפי שנים אחדות הצעה שמשום מה שלא התקבלה עד כה אצל מקבלי ההחלטות: להעניק באופן אוטומטי לקבלנים בכל פרויקט ופרויקט, קל וחומר באזור הביקוש, עוד 30 אחוזים זכויות בנייה נוספות (שבס-כחלון), כשמתוך זה יופרשו 20 אחוזים לטובת דיור מוזל ועוד 10 אחוזים לטובת שכירות מוגנת ומסובסדת לטווח הארוך. ואכן, אם נבדוק את פילוח הדירות שייבנו, לא הפריפריה, לא בדרום תל אביב, אלא דווקא בצופן היוקרתי והיקר ביותר, נמצא כי הוועדה המקומית תל אביב, בלי להתייחס כלל להצעתנו המקורית, אימצה בפועל את התוכנית שלנו כבבואה נאמנה לצרכי שוק הדיור בעיר העברית הראשונה. מדובר, לפרוטוקול, במודל שהינו הפוך לחלוטין ממה שקורה כיום בשוק הדיור, בו מקבלי ההחלטות מתעקשים משום מה זו השנה השמינית ברציפות (!) לקדם תוכניות נפל של דיור מוזל, החל ממחיר למשתכן, דרך מחיר מטרה וכלה בדירה בהנחה. תוכניות אלה לא רק שנכשלו עד כה כישלון חרוץ ולא השיגו כלל את מטרתן, אדרבה, הן גרמו לנזק בלתי רגיל לשוק הדיור, בכך שהקטינו מאוד את מספר הדירות ששווקו בשוק החופשי ובכך תדלקו את מחירי הדיור וכן בכך שרובן הגדול היו מבוססות על דירות גדולות בפריפריה, זאת במקום לשים הרבה יותר דגש על דירות קטנות וקומפקטיות במרכז הארץ. לכן ההסכמה "דה פקטו" של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב, צריכה וחייבת להיות משואת אש מהבהבת לכל תוכנית ותוכנית שתקודם במהלך השנים הקרובות ובכלל, זאת תוך שימת דגש דווקא על דירות קטנות שחסרות כאוויר לנשימה במרכז הארץ, ותוך הענקת אפשרות לא רק לעשירי ישראל של הדורות הבאים להגשים את החלום של דירה בעיר העברית הראשונה או באחת מערי הלווין הקרובות.