אם פוליטיקאי ישראלי היה מטיח ביקורת כזו שהטיח פרופ' צ'פץ בבית המשפט העליון, אמצעי התקשורת המרכזיים היו קוראים לכך "הסתה". ואם אותו פוליטיקאי היה מעז לקרוא לרשויות הנבחרות לקצץ את תקציב הרשת השופטת כדי להעמיד את בית המשפט העליון במקומו, טייסי מילואים היו מפסיקים להתאמן, חברות הייטק היו מעבירות כסף לאיי קיימן וההסתדרות הייתה מכריזה על "יום זעם". ברם, אם פרופ' למשפט חוקתי מאוניברסיטה ישאלית היה מעז לקרוא לממשלה ולכנסת לקצץ בתקציב בית המשפט העליון כדי לרסנו, שום קביעות שבעולם לא הייתה עוזרת לו והוא היה מודח מתפקידו בבושת פנים.
אבל בארצות הברית, פרופ' למשפט חוקתי יכול לפרסם את הדברים הקשים האלו ועוד בניו-יורק טיימס - מגדלור האקטיביזם השיפוטי הרדיקלי בגרסתו האמריקנית. נסו לדמיין מאמר כזה שיתפרסם בעיתון הארץ. בעצם, עתה אי-אפשר אפילו לדמיין את זה, שכן הארץ הכריזו על "דמוקרטיה (מהותית) מתגוננת" וכבר אינם מתירים לפרסם מאמרי דעה בהם מוטחת ביקורת נוקבת באימפריאליזם השיפוטי של בית המשפט העליון.
במקרה של ד"ר
גדי טאוב, מערכת הארץ הגדילה והדיחה אותו הדחה מונעת כדי שלא שתצטרך, חלילה, לפרסם את הביקורת שלו על בית המשפט העליון (גילוי נאות: טאוב ואני פרסמנו יחד מאמרים בעיתון הארץ, בין היתר על בית המשפט העליון).
יש לציין כי הניו-יורק טיימס אפשר למאמר זה להתפרסם לא מתוקף פלורליזם פוליטי או נאמנות לקוד עיתונאי אלא רק בגלל שכיום יש לשופטים הרפובליקנים רוב מוחץ בבית המשפט העליון. ותכף לאחר שהרפובליקנים השיגו רוב בבית המשפט העליון והפגינו נכונות למממש את יתרונם, לפתע פתאום גילו ליברלים ופרוגרסיבים רבים את קסמי הריסון השיפוטי.
עם זאת, הדברים של צ'פץ מדגישים עד כמה המצב המשטרי הקיים במדינת ישראל הוא אבסורדי. פרופ' למשפט חוקתי מפרסם ביקורת קטלנית על בית משפט עליון שהוא מרוסן לאין ערוך מבית המשפט העליון שלנו, וששופטיו נבחרים בשיטה דמוקרטית בה נבחרי הציבור, והם בלבד, בוחרים את השופטים.
ואם כך כותב פרופ' צ'פץ על בית משפט אשר הרחיב את היקף ההתערבות שלו בשנים האחרונות, אבל לא המציא עילת סבירות עם גמישות בלתי מוגבלת, לא רוקן מתוכן את דרישת העמידה, לא ניטרל את עילת השפיטות, לא יצר "תכלית אובייקטיבית" לפירוש החוק לפי רצון השופט, לא הסמיך את התובע הכללי למשול מעל נשיא ארצות הברית וממשלתו, לא העניק לתובע הכללי סמכות לשלול את זכות הייצוג בערכאות מנשיא ארצות הברית וממשלתו, לא יצר חוקה באמרי פיו ולא הסמיך את עצמו לפסול פרקי חוקה - מה נאמר אנו הישראלים הנרמסים על-ידי בית משפט עליון שעשה כל זאת ועוד, ושאין גבול לתאוות הכוח שלו ולבוז העמוק שהוא רוחש לדמוקרטיה?
אין אלא להצר שבישראל לא רק שבית המשפט נחוש להחליף את הדמוקרטיה הליברלית בעריצות יוריסטוקרטית, אלא שרוב רובם של המשפטנים החוקתיים שלנו תומכים במהלך הזה או למצער מתנגדים לתיקונים נרחבים בו. אפשר רק לקוות שג המשפטנים החוקתיים באקדמיה הישראלית יתפכחו בסופו של דבר ויבינו שהדמוקרטיה, על כל פגמיה, עדיפה על עריצות של משפטנים, גם אם זו עריצות "נאורה".
