במשרדו של קיית' ווטס ממוסגר מכתב שקיבל מנשיא בינואר 2013 בית המשפט העליון של ארה"ב, ג'ון רוברטס, ובו הודיע שלא יוכל לדבר בקבוצת עורכי הדין התאגידיים שמוביל ווטס בקליפורניה. רוברטס הוסיף, שהוא מחזיר את כרך האמנות המשפטיות מהמאה ה-19 שצירף ווטס להזמנה: "זה ספר נהדר, אף אני חושש שכללי האתיקה מונעים ממני לקבל אותו", הסביר.
תארו לעצמכם מה חשב רוברטס כאשר התברר לו, שהמיליארדר הרלן קרואו מימן חופשות, הפלגות ביאכטות וטיסות לשופט קלרנס תומס, וגם לימודים לנכדי אחיו ואת רכישת ביתה של אמו – מציעה רות מרכוס, עורכת בכירה ובעלת טור בוושינגטון פוסט. רוברטס החזיר את הספר; לתומס לא הייתה בעיה לקבל מידי קרואו את התנ"ך של פרדריק דגלאס ששוויו מוערך ב-19,000 דולר.
כל זה גורם מיגרנות לרוברטס. "אני רוצה להבטיח שאני מחויב לוודא שבית המשפט פועל לפני קני המידה הגבוהים ביותר", אמר בחודש שעבר. "אנחנו ממשיכים לבחון מה ניתן לעשות כדי לתת משמעות מעשית למחויבות הזאת. אני משוכנע שיש דרכים לעשות זאת, ואשר עולות בקנה אחד עם מעמדנו כרשות עצמאית ועם הפרדת הרשויות החוקתית".
מה הוא יכול לעשות? ההצעה של מרכוס: לפעול כמו הנשיא לינדון ג'ונסון – קודם להודיע, אחר כך להגיע להסכמות. "אתה תשרת שם, לכל הרוחות, אני אומר לך" – הבהיר ג'ונסון בנובמבר 1963 לסנאטור ריצ'רד ראסל, כאשר מינה אותו לחבר בוועדת וורן לחקירת רצח הנשיא ג'ון קנדי, ואחרי שכבר הודיע על כך. כך צריך רוברטס לפעול: להחליט מה בית המשפט צריך לעשות ואז לראות אם מישהו משמונת עמיתיו יעז להתנגד.
בשלב הראשון, רוברטס צריך לומר לעמיתיו שהוא יודע ששופטי העליון יהיו כפופים לכללי האתיקה החלים על יתר השופטים הפדרליים, נקודה. קשה לו לגייס את תמיכת של השמונה בצעד זה, והמשמעות היא שיפעל בסמכות שאין לו. אבל הזמן להגדרות חלף-עבר; אי-אפשר להתעלם מהגילויים בנוגע לתומס.