מבראשית, לא היה זה ראוי, בעיניי, להעתיק את הליכי החקיקה מן הכנסת לבית הנשיא. בית המחוקקים משקף את תוצאות הבחירות - ושם צריכות להתלבן סוגיות חוקתיות. גם מן הבחינה הפרקטית לא ראיתי טעם בשיחות הללו. כל פשרה שהייתה מושגת שם, הייתה רק מחמירה את ההפקרות שקיימת היום, לטעמי, במערכות אכיפת החוק. אינני חושב, למשל, שיש מקום לקבוע בחוק "פסקת התגברות"; מה שינציח, לראשונה, בחוק את סמכות השופטים לבטל חוקים.
אינני מאמין, אגב, שאם מחנה השמאל היה בשליטה פרלמנטרית הוא היה מסכים לפגוע ביכולתו לשלוט על-ידי מתן לגיטימציה לאופוזיציה לרדד את הרוב הפרלמנטרי שלו בדרך של קיום "שיחות" מחוץ לבניין הכנסת. את הסכמי אוסלו, לדוגמה, לא בנו תוך הידברות עם האופוזיציה. שני חברי כנסת "נקנו" - ובזה תם הטקס. יאיר לפיד הרחיק לכת עוד יותר; הוא דילג מעל הכנסת - בנושא "הסכם הגז" - משום שלדעתו האופוזיציה "מופקרת".
מכל מקום, השבוע קיבלנו הוכחה לכך שההתעקשות של שר המשפטים לפתוח דווקא בשינוי ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, יסודה בטעות. שלושה שופטים שמרניים, לכאורה, שניים מהם אפילו דתיים למהדרין, קבעו בפסק דינם שאין במה שנאמר על מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, שהוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו", משום הוצאת שם רע. העמותה שפנתה לביהמ"ש העליון נותרה, כנראה, פעורת פה. היא לא ציפתה, מן הסתם, שדברי הבלע שהיא השמיעה יזכו לעדנה דווקא בהרכב שבראשו יושב השופט נעם סולברג.
אינני רוצה להתעמת עם ההיגיון שעומד ביסוד פסק הדין - מחמת קוצר היריעה - אבל אני לומד מפסק הדין שמינוי שופטים עם תווית זיהוי מסוימת, לא זה מה שישנה את פניה של מערכת המשפט. שופט, מרגע שמונה, אין עוד שליטה על פסיקותיו. במקום זאת, הייתי נוקט צעדים שישנו באמת את אופיה הבררני של פרקליטות המדינה; בד-בבד עם יצירת מנגנוני פיקוח. רק כך הציבור ירגיש בשינויים שכה נחוצים. המתווה הקיים מחטיא, במובן זה, את תכלית הרפורמה הנדרשת.
על אופיים של המינויים הקרובים, יריב לוין יוכל להגיע להסכמות עם הנשיאה, כמו שעשו קודמיו בתפקיד, גם מול אהרן ברק, אף ללא שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. עם זאת. צריך להכיר בעובדה, כאמור, ששופטים אינם חבים דבר למי שהמליץ על מינויים. פסיקותיו של שופט לעולם לא תהיינה כפופות לתכתיבי אלה שעמלו על מינויו. חבל, אפוא, על העמל שמושקע במאבק על הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. ניסיון העבר בכל העולם מוכיח ששופטים ממהרים להתנתק מספינת האם שלהם לאחר מינויים.
לפיכך, אין עוד טעם, לה בבית רגשתי, בהתקשקשות סרת התוחלת הנשיא. על נציגי הקואליציה לנופף לשלום לכל הנוכחים - ולהפשיל שרוולים כדי לעשות את מה שבאמת ראוי לעשות: למשל, הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן מי אחראי להשתלת תוכנות ריגול, בניגוד לחוק, אצל אלפי אזרחים - ואיזה שימוש נעשה בחומרים שנשאבו.
