מדד הדיור האחרון, שבישר על התמתנות במחירי הדיור, טמן בסיפא שלו בעיה מוכרת מקדמת דנא: העלייה של 0.3 אחוזים במדד משקפת ממוצע בין המשך עליות מחירים משמעותיות במרכז הארץ, ובמיוחד בתל אביב וירושלים, לבין ירידות מחירים משמעותיות לא פחות בפריפריה, ובמיוחד הגליל והנגב. לכאורה מדובר כאן במציאות הזויה: הלא כל ילד יודע שמחיר דירה בפריפריה זול לאין שיעור לעומת מרכז הארץ, מה שהופך את הנכס לבר-השגה עבור רוב הישראלים, קל וחומר אם מדובר בהגרלות של דירות מוזלות. מאידך-גיסא מחירי הדירות ב"מדינת תל אביב" הינם בין היקרים בעולם, ובכל זאת ממשיכים לעלות. נשאלת אם כן השאלה: האם במחיר של נסיעה בת שעה-שעה וחצי גג מגוש-דן, לא שווה לזוג צעיר או למשפר דיור לחסוך מיליוני שקלים(!) וליהנות, ללא משכנתה מוגזמת, מדירה חדישה ומרווחת ועם מרחבים פתוחים וירוקים לילדים ולכל בני המשפחה? האם אכן המרחק הינו הפקטור המרכזי שיוצר את הפער ההולך וגדל הזה? האם ההתרחקות מהמשפחה הגרעינית? או שמא העדר מקום עבודה זמין? ואולי, בכלל, הבעיה הינה בעיקרה פסיכולוגית ותודעתית? לכאורה כל התשובות הינן נכונות, אולם לטעמי, כמי שמיתגה וממתגת עשרות ערים ויישובים בפריפריה, מדובר כאן בראש וראשונה במחדל הסברתי(!) של ממשלות ישראל לדורותיהן, שהפכו, שלא בטובתן את הפריפריה לברירת מחדל עבור רוב רוכשי הדירות. ניסיוני מלמד שמתנות ומענקים הינם אולי דבר טוב, אולם ממש לא חזות הכל. נהפוך הוא: לעיתים קרובות הם גורמים למקבלי המענקים והלוואות מקום, לחשוד שמא מדובר בפיתוי שיגרום לו לעשות טעות ולרכוש דירה בעל כורחו היכן שבעצם לא רצה מעולם לגור. זוהי, לטעמי, הסיבה המרכזית לכך שרבים מאותם זוגות צעירים וזכאים שרכשו במרוצת השנים האחרונות דירה בפריפריה באמצעות מבצעים דוגמת מחיר למשתכן/מחיר מטרה/דירה בהנחה, לא חשבו א פריורי להתגורר שם, ומעדיפים לגור בשכר דירה מופקע לעילא ולעילא בתוככי "מדינת תל אביב". לטעמי על הממשלה החדשה לשבור אחת ולתמיד את המציאות המופרכת הזאת שרק מרחיקה עוד ועוד את הפריפריה מאזור הביקוש במרכז הארץ. אז איך עושים זאת, מלבד ההטבות והמענקים? הצעתי הינה פשוטה בתכלית: ביקורי עומק בערי ויישובי הפריפריה, כולל מפגשים הן עם ראשי הרשויות והן עם תושבים מרוצים. שימת דגש מיוחד על איכות החיים ועל מערכות החינוך(!) באותם יישובים וכן כמובן חיי הקילה העשירים, הטבע הירוק והמורשת שמסביב ועוד ועוד. אכן, אין כמו testimony עדות בגוף ראשון ולא דרך תיווך כזה או אחר של הצהרות שרים, פרסומים בכלי התקשורת וכו'. אשמח, אישית, כמי שמכירה על בוריין את רוב רובן של ערי ויישובי הפריפריה, לעמוד לרשות מקבלי ההחלטות בקידום פרויקט זה שישבור, סוף-סוף, את הסטיגמות של הפריפריה, שהינן רחוקות מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.