אלוף תומר בר, מפקד חיל-האוויר, הוא בוודאי מן המפקדים העסוקים ביותר בצה"ל. לא רק בעיתות מלחמה ומבצעים, גם ביומיום הרגוע כביכול, אלוף בר אחראי על הזרוע האווירית של צה"ל, על טייסיה וכל המשרתים בה, על כשירותה ואמוניה, על הצטיידותה, פיתוחיה ומוכנותה. דומה שבימים אלה היערכות חיל-האוויר קריטית ביותר, לכשייקרא לתקוף באירן המתגרענת. ואף-על-פי-כן, מצא לנכון אלוף בר להגיע בשבוע שעבר לרמת-גן, כדי להשתתף באירוע זיכרון לטייס סגן עמנואל רוטשטיין ז"ל, במלאת 75 שנה לנפילתו. זה היה ב3 באוגוסט 1948. חודשיים קודם לכן חזר עמנואל ארצה, לאחר שסיים קורס טיס בקליפורניה. מיד הצטרף לחיל-האוויר שהיה בחיתוליו. כמוהו גם הטייסת זהרה לביטוב. המטוס שהועמד אז לרשות חיל-האוויר היה מדגם "אוסטר", מגרוטאות של חיל-האוויר הבריטי, שנרכשו והושבחו. באותו יום טס לירושלים הנצורה, ולאחר מילוי משימת הקשר עם תושביה, יצא להמריא חזרה לתל אביב. זהרה הצטרפה אליו כ"טרמפיסטית". מסלול ההמראה היה בשטח הידוע כיום כגן סאקר. תוך שניות מההמראה ה"אוסטר" התרסק על חומת מנזר המצלבה. זהרה ועמנואל נהרגו במקום. טייס וטייסת מוכשרים, שכל עתידם לפניהם, ניספו בתאונה, שסיבותיה לא בוררו עד תום. על שמו של עמנואל נקרא "בית עמנואל" ברמת-גן שבו שכן תחילה מוזאון חיל-האוויר וכיום מתנהל בו החינוך המשלים לילדי העיר. על שמה של זהרה - שחוותה את אובדן ארוסה שמואל קופמן ולאחריו את נפילת חברה הטייס אמנון ברמן - נקרא רחוב קטן בירושלים ונכתבו עליה כמה ספרים. האלוף בר ציין באירוע לזיכרו של עמנואל את חוט השני העובר מן ה"אוסטר" של 1948 ל"אדיר" של 2023, והעלה על נס את רוח המסירות, ההתנדבות וההקרבה מלפני 75 שנה. זו הייתה מחווה מרכשת של מפקד החיל, שנולד 21 שנה לאחר נפילתם של רוטשטיין ולביטוב. הצדעה לראשוני הטייסים, סוללי הדרך לדורות הטייסים שקמו אחריהם. ראש עירית רמת-גן כרמל שאמה הכהן, שדיבר בחום על עמנואל ועל מפעלי "בית עמנואל", העלה באותו מעמד את זיכרו של טייס רמת-גני אחר, חיים הולצמן ז"ל. לפני 54 שנה בדיוק, כשה"מיסטר" שלו החל לבעור מעל שמי רחובות, חיים סירב להיחלץ, הצליח להטיסו אל מעבר למכון ויצמן וליפול עימו בשדה הפתוח. בשקט-בשקט עבר ציון יום השנה ה75 להקמתו הרשמית של צה"ל. צה"ל של תש"ח, שלוחמיו הם בוגרי המחתרות, נעדרי אמצעים ונשק, שגוננו על המדינה שזה רק קמה בפני צבאות ערב הפולשים אל גבולותיה המפולשים. לא רק הטייסים רוטשטיין ולביטוב נפלו באותה שנה בתאונה, גם מפקד טייסת הקרב הראשונה 101, מודי אלון. מטוס ה"מסרשמידט" שלו התרסק במנחת בהרצליה, לא לפני שאלון הפיל כמה מטוסי האויב המצרי. צה"ל של היום, משוכלל, חזק, מנוסה, מצוייד במיטב מטוסי הקרב וטייסים מופלאים, עם צוותי קרקע כה מסורים, עומד לפני משימות אף קריטיות יותר להצלת המדינה - מפני האיום הגרעיני האירני המתעצם והולך ומגיע לנקודת האל-חזור. "יש לנו יכולת לפגוע באירן". כך אמר נחרצות הרמטכ"ל הרצי הלוי בנאומו בכנס הרצליה. "הטכנולוגיה השתנתה, השתכללה, אמר, אך מה שיקבע זוהי איכות האנשים". ואכן תומר בר ופקודיו העלומים אינם נופלים ביכולתם, בדבקותם במשימות מעמנואל רוטשטיין, זהרה לביטוב ומודי אלון, ראשוני טייסי החיל, זכרם לברכה, ונכונים ליום פקודה הקרב והולך. ואי אפשר שלא לזכור, כי השלושה נפלו חודשים לאחר אירוע שזיעזע את המדינה בחיתוליה. פרשת "אלטלנה", ספינת הנשק והעולים שהביא האצ"ל וטובעה בפקודת דוד בן-גוריון ב22 ביוני 1948. 16 אנשי האצ"ל ושלושה לוחמי צה"ל נפלו בירי הנורא של כוחותינו על כוחותינו, במה שתורץ בשקר כניסיון לפוטש, דבר שלא היה ולא נברא, וכל כולו תוצאה נוראה של חוסר הבנה בין שני הצדדים. ביום חמישי תיערך האזכרה לחללי "אלטלנה", בנחלת-יצחק, ושוב תצא משם הקריאה של מנחם בגין "מלחמת אחים לעולם לא". הנה כי כן, כאז, לפני 75 שנה, שנת העצמאות הראשונה, כך גם בימינו. האויבים ממשיכים להסית נגד ישראל, לרצוח בנו, להפתיע אותנו. תושב חומש נרצח בדרכו הביתה. שלושה חיילי צה"ל נהרגים בידי חייל מצרי שחודר את הגבול ומפתיע אותם. אירן ואירגוני הטרור נערכים לפתוח במה שהם מכנים "מלחמת השמד". בה בעת ישראל שרוייה במאבק פנימי חריף, המחליש אותה מול מלחמת הקיום שבפתח. למרות כל זה, יש לנו על מי לסמוך בעת פקודה - על תומר בר וחבריו, על צבא ישראל בפיקודו של הרצי הלוי, על כל הלוחמים בים, באוויר וביבשה. בשום מצב אסור שנהיה מופתעים! איש לא יסרב בעת צרה. כולם יעשו את המוטל עליהם, להגן על המדינה שלמענה הקריבו בעבר לוחמים רבים את חייהם, ובהם עמנואל וזהרה, מודי וחיים.