לפני חמישים שנים, במיטת הקומתיים עשוית הברזל, גמעתי בשקיקה את ספר חיי, הספר שפתח לי צוהר לעולם הספרים, הרגשות, הכאבים, הדמיון, החלומות, צוהר שהתרחב והיה לפתחו של עולם קסום, עולם הספר.
היה זה ספרי הראשון אשר גרם לי לבכות עם גיבוריו, להזדהות עם דמויותיו, לצחוק קל, לחוויית ניצחון ולתחושת כישלון, היה זה הספר שדילג באין מפריע בין הרגשות, בין התפקידים, בין הכעס והתסכול לבין הזדהות והשלכה.
הספר שנטלתי מהספרייה: "הבכור לבית אב"י" שכתבה כלת פרס ישראל, דבורה עומר, לגמתי אותו לקרבי כמו משקה מוגז עטוף בטיפות קרות מצננות נפש עייפה, מיוסרת. לילה אחד, שעה אחת, ספר אחד שאינו מרפה, ספר ששבתי וקראתי בו עד כי ידעתי פרקים בעל פה, נרדמתי עם הגיבורים, חלמתי עליהם, התעוררתי עם הרהורים, הייתי דף נוסף בספר חיי.
חלף יובל, דבורה עומר נאספה אל עמה, אני כבר אבא וסבא, והספר: "הבכור לבית אב"י", נישא על לוח ליבי בכל מסע חיי, בכל התחנות מילדות עד עמידה. איש לא הזמין אותי לקרוא, איש לא הניח את הספר כפיתיון ללכידתי בסבך האותיות, איש לא עודד אותי. אני, נער בפנימייה, מוקף בתלמידים ובודד בתוכי פנימה, מצאתי לי ידיד, רע, חבר, את הספר המונח על שולחן צדדי בספריית הפנימיה כחפץ אין צורך בו.
נטלתי אותו ומאז לא הנחתיו לעולם, כתוב הוא באותיות של זהב על לוח ליבי, לעד יהיה ספרי הראשון, הספר של חיי.
לרגל שבוע, חודש, שנת הספר העברי אני מבקש לגמול טובה לספר חיי, אני מבקש להזמין את ההורים והמורים, להציב בכל מקום את ספר חיי הילד, הנער, הבוגרת, הקשיש, ספר לכל אדם, בכל גיל, בכל תחנה בחיי האדם הקורא.
אל מול העולם הטכנולוגי, הקדמה הדיגיטלית הברוכה, אל מול מסעות ההלוויה, ההספדים הבלתי פוסקים על מותו של הספר, כתיבת וקריאת הספרים מספרים סיפור אחר, מספרים על חיי הנצח של הספר על המדף של עם הספר.
אהבת הספר היא הזדמנות שווה לכל ילדה וילד לשוטט בארמונות להתחכך עם אבירים, ללגום תה מנחה עם מלכים, להכניע שודדים, לרקוד עם פיות, לצוד תנינים, להציל פרפרים, לרדוף רעים, להזדהות עם הטובים, לשוט על עולמות הדמיון, לחיות את הרגע הקסום בו המציאות והדמיון משתמשים בערבוביה.
אל תוותרו על ריח הדפוס, על מגע הדף, על לטיפת הכריכה, על רחש הדפדוף, על הנחת הספר על הבטן הרכה העולה ויורדת, על הספר במזוודה, אל תוותרו על עולמות קסומים, על סופי סיפורים שאתם קובעים איך יסתיימו.
שבוע, חודש, שנת הספר העברי הם מועדים שמטרתם להעלות את הספרים על ראש שמחתנו, ראוי היה שהספר יהיה בן לוויה בכל יום, בכל ימות השנה, תנו להם ספרים, תנו להם אוצרות, תנו להם יהלומים מלוטשים, תנו להם לחלום.
