חלפו שני עשורים מאז שאלכסנדר לוקשנקו, הרודן התככן של בלארוס, קיבל תקשורת כל כך טובה ברוסיה. בסוף השבוע שעבר היללו שופרות התעמולה של הקרמלין את חלקו בעצירת המרד של יבגני פריגוז'ין בשערי מוסקבה. מובן שהתעמולה של בלארוס לא פיגרה: "איוון סוסנין, קוזמה מינין, הנסיך פוז'רסקי, המרשל ז'וקוב ואלכסנדר לוקשנקו. זו רשימת האנשים שהצילו את מוסקבה". אם נניח בצד את אוקראינה, לוקשנקו הוא המרוויח הברור ביותר מהמרד הקצרצר של פריגוז'ין ואנשי קבוצת וגנר, קובע אקונומיסט. בשלוש השנים מאז שהבטחתו של פוטין לשלוח כוחות לעזרתו הצילה את משטרו, לוקשנקו היה כינור שני לשכנה הדומיננטית. הוא ביקר את פוטין 14 פעמים מאז החלה הפלישה לאוקראינה; פוטין החזיר טובה פעם אחת בלבד. הריבונות של בלארוס הלכה ונשחקה; הפלישה החלה מאדמתה. אבל התיווך בין פוטין לפריגוז'ין החזיר את לוקשנקו לקדמת הבמה. בהודיעו על ההסכם ציין הקרמלין, כי בין פריגוז'ין לבין לוקשנקו קיימת ברית של 20 שנה. למעשה, ככל הידוע יחסיהם החלו כאשר לוקשנקו סעד ב-2002 באחת מן המסעדות של פריגוז'ין (טבח במקצועו) בסנט פטרסבורג; קשה לומר שהם שמרו על קשר ממשי מאז. קרוב לוודאי שחלקו במו"מ בסוף השבוע נופח גם הוא. מקור אוקראיני אומר, שלא היה לו שום חלק בשיחות עד הרגע האחרון, עד שנאמר לו לשחק את תפקיד המתווך. את רוב המו"מ ניהל אלכסיי דיומין, מושל מחוז טולה, לשעבר שומר ראשו של פוטין ומקורב גם לפריגוז'ין. אבל הקרמלין העדיף שלוקשנקו יקבל את הקרדיט – ואת האחריות. רוב פרטי ההסכם עדיין אינם ידועים. לפריגוז'ין הובטחו חנינה ומעבר בטוח לבלארוס בתמורה להסגת כוחותיו, אבל מעבר לכך שורר בלבול. האם הוא יעבור לבדו או יחד עם חלק מאנשיו? האם הוא יורשה לפעול בפומבי? האם יוכל להמשיך את פעילות שכירי החרב שלו באפריקה? הוא עצמו אמר אתמול, כי אנשיו יורשו לעזוב לבלארוס אם ירצו, אך לא הוסיף פרטים. מה שיקרה בהמשך מעורפל באותה מידה. לא ידוע אפילו היכן פריגוז'ין נמצא כרגע, אם כי על-פי דיווח אחד – הוא במלון במינסק, בירת בלארוס. קשה להניח שיהיה לו תפקיד משמעותי כלשהו במדינה זו, בה השלטון ריכוזי עוד יותר מאשר ברוסיה. "אולי לוקשנקו יוכל לסבול את פריגוז'ין ושומרי ראשו זמן מה, אך לא יותר מכך", סבור הפרשן ארטיום שריבמן. אקונומיסט מעיר, כי גם החוק בבלארוס עלול להיות לרועץ לפריגוז'ין. הזכות לשאת נשק מוענקת רק לרשויות של המדינה: הצבא, המשטרה ושירותי הביטחון. אחת האפשרויות היא שפריגוז'ין ואנשיו, מפורקים מנשקם, יישבו זמן קצר במינסק ולאחר מכן ייצאו לאפריקה להמשיך בעסקיהם. באוקראינה יש המקווים לתוצאות אחרות. הקרמלין מסר, כי עד 20,000 מאנשי וגנר יוטמעו בצבא; ייתכן שזה יקרה וייתכן שלא. לכל הפחות, 5,000-3,000 שכירי החרב שצעדו למוסקבה לבטח יחזרו לחזית, רבים מהם – חיילים לשעבר אשר אומנו ביחידות עילית של הצבא. גם אם יעברו לבלארוס, ניתן יהיה להפעילם משם לפשיטות נקודתיות באוקראינה. אחרים דוחים אפשרות זו, בציינם שלוקשנקו נזהר מאוד ממעורבות ישירה במלחמה ושהוא יודע שביכולתה של אוקראינה לפגוע בארצו. באוקראינה ובמערב רואים את לוקשנקו כמשת"פ של פוטין, אך בבלארוס עצמה התמונה מורכבת יותר. הוא הצליח למנוע גיוס ומחאות מאז החלה המלחמה, מה שהגביר את הפופולריות שלו. אין ספק שהאופוזיציה מקווה שהכאוס ברוסיה יזלוג לבלארוס, אך נכון לעכשיו – אין אפקט דומינו שכזה.