ההפשרה המסתמנת כעת היא תולדה של מגעים שהתקיימו בשנתיים האחרונות וכללו שיחה בין סיסי לשר החוץ האירני בשולי ועידה בינלאומית שנערכה בבגדד באוגוסט 2021, מפגש בין שר המודיעין המצרי לסגן נשיא אירן בנובמבר 2022 ומגעים בין משלחות מודיעין משתי המדינות. הדיאלוג בין הצדדים הואץ מאז אפריל האחרון בעקבות חידוש היחסים בין אירן לסעודיה והוא מתקיים בתיווך עומאן ועירק, שמארחת את השיחות בין הצדדים. עבור אירן ומצרים, אין פירוש הנורמליזציה ביטול או יישוב כל מחלוקותיהן, אלא שיתוף פעולה פרגמטי בקידום אינטרסים משותפים - בילטרליים ואזוריים. אירן רואה בשיפור הקשרים עם מצרים חלק ממאמץ מתמשך, במיוחד מצד הממשלה הנוכחית, לקדם את מערכות היחסים בינה לבין מדינות ערב הסוניות ובראשן מדינות המפרץ. מגמה זו נתפסת באירן כהזדמנות לשפר את מעמדה האזורי ולחזק את ההרתעה מול ישראל. אין ספק שחידוש הקשרים עם שחקן מרכזי בעולם הערבי, דוגמת מצרים, יוצג על-ידי טהרן כהישג מדיני חשוב וכביטוי נוסף לשינוי מאזן הכוחות האזורי לטובתה ולהכרה גוברת במעמדה מצד מדינות ערב, לרבות במחנה הפרו-מערבי. שיפור הקשרים עם העולם הערבי מהווה בעיני אירן הזדמנות לאזן תהליכים בעייתיים מבחינתה באזור, ובראשם הנורמליזציה בין ישראל למספר מדינות ערביות ומאמציה של ישראל לקדם קואליציה אזורית אנטי-אירנית. לאירן גם אינטרס חומרי בשיפור הקשרים עם מצרים, שעשוי לספק לה הזדמנות להרחיב את הקשרים הכלכליים והמסחריים באזור, בין היתר באמצעות תעלת סואץ, ולהגדיל את הייצוא שלה למצרים. יש בכך ביטוי לאסטרטגיית "כלכלת ההתנגדות", שטהרן אימצה כדי לשפר את התמודדותה מול משטר הסנקציות הבינלאומיות, גם באמצעות הגדלת המסחר עם שווקים אזוריים. גם מצרים מייחסת עדיפות גבוהה לשיקולים כלכליים בגיבוש מדיניותה מול אירן. פוטנציאל רווח מצוי במספר תחומים: סחר – הגדלת מכירת סחורות מצריות לשוק האירני; תיירות – הרחבת התיירות הדתית האירנית לאתרים שיעיים במדינה ולדרום סיני, כאשר במרס הכריזה מצרים על הקלות במתן אשרות כניסה לתיירים אירנים; שיקום – השתתפות מצרית בפרויקטים לשיקום עירק וסוריה, המהוות אזור השפעה אירני, ייתכן במימון מפרצי; אנרגיה – סיוע אירני ברתימת לבנון וסוריה לשיתופי הפעולה בתחום הגז במזרח הים התיכון, או בנטרול גורמים העלולים לטרפדו, בראשם חיזבאללה. בנוסף, מצרים עשויה לרכוש דרך עירק נפט שמוזרם מאירן, כפוף להסרת הסנקציות האמריקניות.

במישור הביטחוני, מצרים מעוניינת בסיועה של אירן במניעת פעילות עוינת בבאב אל-מנדב מצד החות'ים ובשמירת חופש השיט בים האדום בנתיב תעלת סואץ, שמהווה מקור הכנסה מרכזי למטבע זר (תמלוגי התעלה עמדו ב-2023-2022 על 9.4 מיליארד דולר). מצרים גם חוששת מחתרנות אירנית בחצי-האי סיני, שנחשפה בעבר. ביוני 2022 דווח שמצרים הזהירה את אירן לבל תכווין פיגועים נגד תיירים ישראלים בסיני כנקמה על פעולות חיסול שייחסה ישראל. בנוסף, קהיר מעוניינת למנוע את הפיכת עזה בסיס פעולה אירני נגד ישראל, וחותרת לשיתוף פעולה אירני עם מאמציה של מצרים לתווך בין פלגי ההתנגדות הפלשתיניים לישראל, לקדם הסדרי פיוס פנים-פלשתיניים ולמנוע שיתופי פעולה בין גורמי טרור בעזה ובצפון סיני. גישתה הבסיסית של מצרים לנורמליזציה עם אירן עודנה חשדנית ומסויגת. הנחת המוצא בקהיר היא שהתקרבות טהרן למדינות ערב אינה משקפת שינוי אסטרטגי בשאיפותיה האזוריות אלא שיקולי תועלת, המגבילים את סוג והיקף ההסכמות שאליהן היא נכונה להגיע עם שכנותיה. המשך צעדי הנורמליזציה יושפע משני משתנים מרכזיים. ראשית: הצלחת הניסיון הסעודי-אירני. בעשור הקודם מצרים נמנעה מהתקרבות משמעותית לאירן, בין היתר מתוקף מערך הבריתות הפוליטיות והכלכליות שלה עם סעודיה ואיחוד האמירויות והצורך להתחשב בעמדותיהן. אף שהנורמליזציה הסעודית-אירנית מכשירה לכאורה צעד מצרי-אירני דומה, יש הרואים בה מבחן לטיב השינוי שחל במדיניותה האזורית של אירן, שתוצאותיו יכריעו האם תחול התקרבות ערבית-אירנית רחבה ועמוקה יותר. שנית: אור ירוק אמריקני. במצרים רווח רושם לפיו וושינגטון מעדיפה להתמקד בעת הנוכחית במלחמה באוקראינה ובמאבק בסין, ואינה שוללת התקרבות ערבית-אירנית שתתרום ליציבות ולרגיעה במזרח התיכון. עם זאת, ניתן לשער שמצרים תנרמל את קשריה עם אירן רק לאחר שתוודא שלא ייגרם בעקבות זאת משבר ביחסיה עם ארה"ב, בפרט בתקופה של מצוקה כלכלית, כאשר היא זקוקה להמשך הסיוע הכלכלי השנתי האמריקני ולתמיכתה של וושינגטון במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים המעניקים לה הלוואות, דוגמת קרן המטבע.

מנקודת מבט ישראלית, שאלת הנורמליזציה בין מצרים לאירן אינה משחק סכום אפס. שיפור היחסים בין שתי המדינות לא יבוא בהכרח על חשבון הקשרים בין מצרים לישראל או יפגע באינטרסים ישראלים חיוניים, ולפיכך על ירושלים לבחון את התהליך באופן ענייני, על-פי תכניו. בדומה למצרים, לישראל יש אינטרס בהפחתת המתיחות באזור, בחיזוק ביטחון נתיבי השיט בים האדום, בהגברת שיתופי הפעולה במזרח הים התיכון בתחום הגז, בריסון הג'יהאד האיסלאמי וחמאס ברצועת עזה ובצמצום איומי טרור שמקורם באירן ובשלוחיה האזוריים. זאת ועוד, לישראל עניין בשיפור המצב הכלכלי במצרים ובהגברת יציבותה הפנימית. מנגד, הקשר הערבי-אירני המתהדק – ובתוכו זה המצרי-אירני – טומן בחובו גם אתגרים לישראל: הוא יסייע לאירן במסע היחלצותה מהבידוד האזורי, יחזק את השפעתה במרחב ויחליש את המחנה האזורי שהתגבש בעקבות "הסכמי אברהם", בין היתר על-רקע ההתמודדות עם האיום הביטחוני האירני המשותף. צמצום השסע הערבי-אירני לצד המשך ההסלמה הנוכחית בין ישראל לפלשתינים, עלולים להביא לדחיות נוספות בכינוס "פורום הנגב", בו חברה גם מצרים, ולהאיץ את שיבת הסכסוך הישראלי-פלשתיני למרכז סדר היום האזורי. תרחישי איום נוספים, אם כי סבירים פחות, שעלולים לנבוע מההתקרבות המצרית-אירנית כוללים מעבר כלי שיט אירניים בתעלת סואץ לשם הברחות נפט, או חמור מכך – אמצעי לחימה; חיזוק מוסכם של דריסת הרגל האירנית ברצועת עזה; פגיעה בהתקרבות שנרשמה בשנים האחרונות בין ישראל למצרים; ויצירת טריז בתיאום הביטחוני בין ירושלים לקהיר. לסיכום: מומלץ לישראל שלא להתנגד אוטומטית לכל נורמליזציה מצרית-אירנית, אלא לחתור לכך שתכולתה תעלה בקנה אחד עם האינטרסים הישראלים. לשם כך על ירושלים לנהל דיאלוג עם קהיר – כמו גם עם וושינגטון ועם ידידותיה המפרציות – בניסיון לעצב את מגמות הדטנט האזוריות, ובמידת הניתן אף להשתלב בהן. השיפור שחל בשנים האחרונות בקשרי ישראל-מצרים בתחומי הביטחון, האנרגיה והתיירות מעניק לירושלים מנופי השפעה על קהיר, גם אם המתיחות השוררת בעת האחרונה בזירה הפלשתינית פוגמת ביעילותם.