חברות וחברי הכנסת, "לא נכון בעיני שבית המשפט העליון ישנה סדרי עולם בעודו פועל על-פי 'מבחן האדם הסביר' - הגדרה מעורפלת, סובייקטיבית לגמרי, שהכנסת מעולם לא הכניסה לספר החוקים". את הדברים הכל כך נכונים והכל כך ברורים מאליהם שציטטתי כאן אמר לא אחר מאשר יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. ולפיד לא לבד. גם חבר הכנסת גדעון סער, בתוכניתו לתיקון מערכת המשפט, כתב: "עילת הסבירות אשר מעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד, הפכה עם השנים ל'דלת אחורית', להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור.לפי עילה זו, השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר ציבור היא סבירה או לא. בכך", כותב גדעון סער, "שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל מי שהציבור בחר בהם." חבר הכנסת גדעון סער, אתה כל כך צודק. מה קרה שהשתנית? הרי מה שאתה אומר מנוסח בצורה כל כך חדה, כל כך מדויקת, כל כך נכונה. עד כמה אפשר בשם ההתנגדות לנתניהו לשעבד את הכל? את האידאולוגיה, את הצדק שמגיע למיליוני אזרחים, את האמת? אבל בוא נאמר כאן עוד אמת אחת. אתם, האופוזיציה, רוצים שהשופטים יחליטו מה סביר במקום העם, בדיוק מאותה סיבה שאתם רוצים להנציח את השיטה הנוכחית לבחירת שופטים. אתם רוצים שהשופטים יהיו מכם, עם השקפת עולם כמו שלכם, ואז לא משנה מה יקרה בבחירות, תמיד השופטים שלכם יחליטו מה סביר במקום העם ובמקום ההכרעה הדמוקרטית. ואיך אני יודע את זה? כי הסנטור הדמוקרטי ברני סנדרס, מהאגף הפרוגרסיבי יותר במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, כתב רק לפני מספר ימים את הדברים הבאים: "אם שופטי בית המשפט העליון מהימין רוצים לקבוע מדיניות ציבורית, עליהם לעזוב את בית המשפט העליון ולהתמודד על תפקיד פוליטי." חשבתי שתגנו אותו, אבל אני מוכרח לומר שלא שמעתי אף אחד מכם מביע זעזוע מדברי הכפירה האלה, שלפיהם אם שופט רוצה לקדם עמדות אישיות, פוליטיות, או במילים משפטיות ומכובסות, את מה שסביר בעיניו, מקומו במגרש הפוליטי ולא בהיכל המשפט. אז בואו נאמר עוד אמת אחת: אחרי שתמכתם לא רק בצמצום אלא בביטול מוחלט של עילת הסבירות והפכתם את דעתכם רק כי אני, שר משפטים בממשלת נתניהו, הצעתי לעשות את זה, עכשיו, בהיעדר בדל טיעון של ממש, בהיעדר כל סיבה להתנגד להצעת החוק הזו, אתם מנסים לייצר מסע הפחדה שאין לו שום אחיזה במציאות. מכובדיי, אני רוצה לפנות מעל הדוכן הזה לאותן אזרחיות ולאותם אזרחים יקרים שחוששים מהתיקון שאנחנו עושים. אני רוצה לומר לכם מלב אל לב. ההצעה שאנחנו מביאים היום מבוססת על עקרונות שהתווה כבוד שופט בית המשפט העליון נעם סולברג. זו הצעה מאוזנת, שקולה, אחראית וצודקת. האם יש באמת חשש שאימוץ גישה משפטית של שופט מכובד בבית המשפט העליון, כבוד השופט סולברג, שמקובלת בעולם כולו, זה קץ הדמוקרטיה? האם בגלל זה יש הצדקה לקרוא לסרבנות? האם זה מצדיק לחסום את שדה התעופה ולפגוע במי שמחכה כל השנה לחופשה שלו? האם אימוץ הגישה של לפיד וסער כפי שהייתה כשהם היו נאמנים לאמונתם האמיתית ולא רק לרצון להפיל את הממשלה, זה דבר שבגללו מוצדק לקיים שביתות שגורמות למשק נזק עצום ומיותר? אני רוצה לתת לכם דוגמה עד כמה אבסורדיות הטענות שמושמעות כנגד התיקון הזה. פורסמה היום הודעת פוש של תאגיד השידור הציבורי שבה נכתב "יהיה אפשר למנות סוס כמפכ"ל". אז אני מציע לכל אדם הגון. בואו וביחד נפיל מהסוס את הטענה המגוחכת הזו. יש לבית המשפט וימשיכו להיות לו כל הכלים הדרושים כדי לבטל החלטה או מינוי שהתקבלו בניגוד לחוק, בחוסר סמכות, בהליך לא תקין וכדומה. לכן, הממשלה לא יכולה היום, ולא תוכל גם לאחר שנעביר את החוק החשוב הזה למנות סתם כך את מי שהיא רוצה למה שהיא רוצה. אם ייעשה ניסיון למנות אדם שלא עומד בתנאי סף, שאין לו את הכישורים הדרושים, שהוא נגוע בניגוד עניינים, או אפילו סוס, כל דבר כזה, כל אבסורד כזה, היה נפסל על-ידי בית המשפט וימשיך להיפסל על-ידי בית המשפט. באותה מידה, אני חושב שכל אדם הגון יסכים שאם ההחלטה תקינה בכל היבטיה, השאלה אם ההחלטה נכונה או במילים אחרות סבירה, זו כבר לא הכרעה שיפוטית. זו הסמכות של הממשלה. זו האחריות שלה. ואם ההחלטות שקיבלה הממשלה אינן טובות, היא תעמוד למשפט הציבור ותוחלף על ידו בבחירות. כך בדיוק פועלת דמוקרטיה. חברות וחברי הכנסת, כאשר הצגתי את הרפורמה המשפטית התחייבתי להיות קשוב להערות ולעשות תיקונים מתוך חתירה להסכמה כמה שיותר רחבה. הצעתי מן היום הראשון שנשב בינינו, חברי הכנסת מכל סיעות הבית ונגיע להסכמות. אלא שהאופוזיציה הציגה דרישה חסרת תקדים שלא הייתה כמוה בתולדות הכנסת לעצור את החקיקה כתנאי להידברות. נעננו גם לדרישה הזו. לצערי, למרות הרצון הטוב שגילינו, האופוזיציה בחרה לבזבז במכוון את הזמן בבית הנשיא, לא הסכימה לשום הצעה בשום סעיף ממרכיבי הרפורמה, ואחר כך פרשה מהשיחות ופוצצה אותן ללא כל סיבה. למרות זאת, גם היום עוד לא מאוחר לדבר. הדלת שלי הייתה ונותרה פתוחה לכל אחת ואחד מחברי האופוזיציה, מכל הסיעות. כל מי שבאמת רוצה להגיע להסדר מוזמן. והאמינו לי, שאם רוצים - אפשר. בטח בנושא הזה. כי אתם בעצמכם תמכתם בו כל השנים. אני מזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לחדרי מיד בתום ההצבעה, על-מנת לדון ולהגיע להסכמות. המחויבות שצריכה להיות גם לכם לאחדות העם ולדמוקרטיה הישראלית צריכה לעמוד מעל כל שיקול פוליטי צר. הצעת החוק הזו היא הצעה שרובכם המוחלט הביע בעבר תמיכה בעקרונותיה, ולכן אם יש רצון אמיתי לדבר על הפרטים אפשר לסכם אותם בלא קושי. זו עת לאחריות. זו עת לקדם חקיקה מאוזנת וטובה. וכן, זו עת לתקן סוף-סוף את מערכת המשפט.