עדיין לא טושטש בתודעה הדימוי הצמוד לטייסים, זה הדימוי הצמוד למשרתי הקבע המכונים "הטובים לטייס". יהיו, אולי, טייסים שהמלים הבאות יכעיסו אותם. הסיבה: אנו מעיזים להעריך, ולא על סמך ממצא מדעי כלשהו, כי נגרע במידה מסוימת הזוהר המלווה לפעמים את השיח על הטיס. אולי זה בגלל מדי התכלת של חיל האויר, אולי הזוהר הוא שריד מתקופת כהונתו של האלוף (ז"ל) עזר ויצמן שחיוכיו והלצותיו הוטמעו בכל הטייסות. אפילו שפתנו העברית קלטה לאוצר המלים והמושגים מונח מאוד פופולרי. זהו המונח שנועד לשימוש לעת צרה, לא חמורה: "מכה קלה בכנף".
ולמה החיטוט הזה, כאן, במרחבי השמיים, מרחב הפעילות של טייסנו? ברור. השיח על סרבנות - ולא רק של טייסים. אפילו נופץ לרסיסים מה שנחשב לטאבו: השיח הפומבי על חשיבות הטייסים והמטוסים לביטחונה של המדינה. האם בעבר היה מי שהטיל ספק כי טייסי קרב, והיה כי ייקראו לשרות, יסרבו להיענות לקריאה לשרות התנדבותי משום שהמחלוקת הגועשת על הרפורמה המשפטית מטרידה מאוד גם את טייסנו.
מי יודע, אולי בעתיד עוד יבוצע מחקר מדעי שתכליתו תהא לבדוק את הסיבה: מדוע מחלוקת בתחום המשפט - צריכה להטריד את טייסנו עד כדי סירוב להיענות לקריאה להתאמן, כלומר להתרענן, במשך כמה ימים. האמנם? האם בקרב קהילת הטייסים מצויים רבים הנושאים בתואר: "עורך דין", עד כדי ויכוחים סוערים בין טייסים עורכי דין. אכן, נזכיר, כי בעבר בג"ץ חייב את חיל האויר לקלוט לשרות עותרת, אליס מילר, שנאבקה בהצלחה למען שרות בחיל-האוויר. שמה לא נשכח. לא רק "הטובים לטיס", אלא אמור: "הטובות לטיס".
לפיכך על הסרבנים מקרב הטייסים לזכור, מעתה ולעתיד: סרבנותם של טייסים מקרב החיל תגרום, ואולי בימים אלה היא כבר גורמת, לדעיכת הזוהר האופף את כלל הטייסים. ואולי כבר עתה, אפשר שנשאלים טייסים בשיח חברתי: "האם גם אתה מסרב להתנדב?". וזה יהיה, מן הסתם, מפגש צונן בין השואל לבין הנשאל.
