מעט האנשים בממשלה, שמבינים משהו ביחסי ישראל עם ארצות הברית, התעוררו הבוקר מוטרדים למקרא מאמרו של בכיר פרשני ה"ניו-יורק טיימס" תום פרידמן, וזאת בשל מילה אחת הנדפסת גם בכותרת: Reassessment. הנבערים מדעת במחנה הקואליציוני, תשושי לשון אם לא רפי שכל, לא נתנו כלל דעתם למאמר למרות שפרידמן מקורב מאוד לנשיא ג'ו ביידן. למען הנבערים מדעת כדאי להקדים: לאחר מלחמת ההתשה ב-1970 הציע שר הביטחון משה דיין לחתור להסכם ביניים עם מצרים לפיו תיסוג ישראל מתעלת סואץ ותאפשר את פתיחתה. בממסד הישראלי נמצא לו רק תומך אחד בדמותו של יצחק רבין, שכיהן אז כשגריר בוושינגטון וקיבל את תמיכת שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר. אנואר סאדאת הסכים. ראשת הממשלה גולדה מאיר לא רצתה להתקוטט עם ארצות הברית והעמידה פנים שהסכימה. בפועל נעזרה ביגאל אלון וחיים ברלב וישראל גלילי לטרפד את ההסכם, ועלה בידה, וכך גרמה למצרים לפנות לדרך האש ולפתוח במלחמת יום הכיפורים. כאשר נבחר רבין לראש הממשלה תחתה ביוני 1974 חידשו האמריקנים את הדיון בהסכם הביניים, שבהיותו שגריר תמך בו. אך למרבה התמיהה הכשיל רבין את מסע הדילוגים של קיסינג'ר. כוכב הטלוויזיה של CBS מרווין קאלב, שחזר לוושינגטון הסביר לי בהיותי אז שליח הארץ בארצות הברית כי ישראל גרמה לעצמה נזק כבד. ואכן, תוך כמה ימים הודיע ממשלו של הנשיא ג'ראלד פורד כי אמריקה נכנסת לתקופה של Reassessmet ביחסיה עם ישראל. כלומר, בחינה מחדש של יחסיה עם המדינה הכה-אהודה במזרח התיכון. מאז הפכה המילה הזאת סיוט וטראומה לכל קברניטי מדיניות החוץ הישראלית. ב-1975 ו-1976 הייתה ישראל פופולרית בארצות הברית. איפאק והדיפלומט הישראלי צבי רפיח ארגנו מתחת לאפו של קיסינג'ר מכתב בחתימת 76 סנטורים משתי המפלגות הדורשים מהנשיא פורד לחדול מלתעתע בישראל (כיום אין סיכוי שיכלה לאגור כל כך הרבה חתימות למענה בסנאט) שר החוץ האמריקני נדהם שלא זיהה את ארגון המכתב מראש. לפנות ערב אחד נקלענו יעקב אחימאיר ואני על גדר בוושינגטון וצפינו בשיחה סוערת בין קיסינג'ר לבין השגריר שמחה דיניץ. רק שבפועל לא היה צורך. רבין נבהל בעצמו מעצמו. הוא הזדרז לחזור בו. ההסכם עם מצרים יצא לדרך והיה קדימון לשלום המעולה עם סאדאת שהביא עימו מנחם בגין בעת כהונתו של ג'ימי קארטר. אך ליודעי ח"ן, למשכילים, נותרה טראומה מדינית בכל הקשור למילה האחת הזאת - Reassessment. עד כאן השיעור לתלמידים בצלאל סמוטריץ' ומיקי זוהר, ואילו איתמר בן-גביר ועמיחי שקלי פטורים מלימוד ומבחינה. פרידמן המקושר לבית הלבן מונה את ההקצנה חסרת התקדים של הממשלה בראשות בנימין נתניהו לרבות כריתה עצמית של ההצדקה הבינלאומית להחזיק ביהודה ובשומרון; ולועג ללשון הפוחזת של בן-גביר בהתבטאותו כלפי ג'ו ביידן כאילו ישראל לא קיבלה מאז הקמתה 146 מיליארד דולרים מן האחות הגדולה שמעבר לאוקיינוס. כנראה שהג'ובניק יריב לוין אינו נזקק עוד למטוסי f-35. בהיעדר מערכת שיפוטית עצמאית ונוכח התנכלות משטרתית לזכות ההפגנה שהבית הלבן הצביע עליה בדאגה, אין לביידן אלא להיצמד לשש מלים של פרידמן, שמומלץ לכל הביביסטים לחזור ולקוראן, בעיקר הנבערים מדעת המלהגים נגד הנשיא האמריקני בתקשורת: A reassessment of the relationship is inevitable (הבחינה מחדש היא בלתי נמנעת). המשמעות עלולה להיות הסרת התמיכה בישראל באו"ם וגרוע מכך - בבית הדין הבינלאומי בהאג. במרוצת 75 שנות קיומה ידעה ישראל מחלוקות עם ארצות הברית ושנים של צינה. למשל מול הנשיא דוויט ד. אייזנהאואר; ג'ימי קרטר; ג'ורג' הרברט בוש; ברק אובמה. אף לא אחת מן המחלוקות האלה לא התקרבה לשבר המאיים והכבד שגרמו בזדונם ו/או במצעד האיוולת שלהם נתניהו ובן-גביר וסמוטריץ' ועמיחי שקלי, ובמידה לא מבוטלת גם מיקי זוהר ושלמה קרעי וחנפיו הביזנטיים של ביבי במסגרת הליכוד. איש מהנשיאים האלה לא חזר על המילה הזאת, על המושג הזה - Reassessment שירד עלינו כיום פקודה והוא צרה צרורה, והכל בגלל כיסא אחד מורם מעל לנאשם בפלילים.