לאחר המלחמה הקרה עמלה נאט"ו על יצירת יחסים קונסטרוקטיביים יותר עם מוסקבה, כולל בפיקוח על הנשק, המאבק בטרור ובפיראטיות והרחבת שיתוף הפעולה המדעי. אבל פוטין נטש את שיתוף הפעולה הזה, בדפוס פעולה של חוסר אחריות – מצ'צ'ניה ועד גאורגיה, מסוריה ועד אוקראינה. הוא ריסק את המבנה הבינלאומי של הפיקוח על הנשק ופועל בצורה מסוכנת במישור הגרעיני. אפילו אם המלחמה באוקראינה תסתיים מחר, אין כל סימן לשינוי בשאיפות הרחבות-יותר של פוטין. הוא רואה את החרות והדמוקרטיה כאיום, ורוצה עולם בו מדינות גדולות מכתיבות לשכנותיהן מה לעשות. זה שם אותו בעימות מתמיד את הערכים של נאט"ו ועם החוק הבינלאומי. אם פוטין ינצח באוקראינה, תהיה זו טרגדיה לאוקראינים וסכנה לעולם כולו. יהיה זה מסר לסמכותנים אחרים, לפיו הם יוכלו להשיג בכוח את יעדיהם. סין, במיוחד, מסתכלת לראות מה יהיה המחיר או התועלת של התוקפנות הרוסית. היא לומדת מכשלונותיה הצבאיים של מוסקבה ומתגובת הקהילה הבינלאומית. כאשר ביקרתי ביפן וקוריאה הדרומית בתחילת השנה, מנהיגיהן היו מודאגים בעליל מהאפשרות שמה שקורה היום באירופה יקרה מחר באסיה. נאט"ו אינה רואה את סין כאויב. עלינו להמשיך לעמוד איתה בקשר כדי להתמודד עם האתגרים העולמיים, כולל מניעת הפצת הנשק הגרעיני ושינויי האקלים. במקביל, על סין להשתמש בהשפעה המשמעותית שיש לה על רוסיה כדי לסיים את המלחמה באוקראינה. אבל עד כה סין לא גינתה את התוקפנות הרוסית, ובמקום זאת מגבירה את שיתוף הפעולה הכלכלי, הדיפלומטי והצבאי עימה. ממשלת סין מגבירה בצורה משמעותית את הפעולות העוינות בחו"ל ואת הדיכוי בבית, והדבר מאתגר את הביטחון, הערכים והאינטרסים של נאט"ו. בייג'ינג מאיימת על שכנותיה ונוהגת בבריונות כלפי מדינות אחרות. עלינו להיות ערים לאתגרים אלו ולא לסחור באינטרסים ביטחוניים תמורת רווחים כלכליים. בעוד משטרים סמכותניים מתקרבים זה לזה, אלו מאיתנו המאמינים בדמוקרטיה וחירות חייבים לעמוד יחדיו. נאט"ו הוא ארגון של אירופה וצפון אמריקה, אך האתגרים הם עולמיים. זו הסיבה שהזמנתי לווילנה את מנהיגי האיחוד האירופי, אוסטרליה, יפן, ניו-זילנד וקוריאה הדרומית. חייבת להיות לנו הבנה אחידה של הסיכונים הביטחוניים שבפנינו ועלינו לחזק את יכולת העמידה של העמים, הכלכלות והדמוקרטיות שלנו. דפוס הפעולה של התוקפנות הרוסית הוא תזכורת מהדהדת לכך שאיננו יכולים להוציא מכלל אפשרות מתקפה נגד מדינות נאט"ו. עלינו להמשיך להתחזק ולהשקיע בהרתעה ובביטחון שלנו, אך איננו מתחילים מאפס. מאז הסיפוח הרוסי הבלתי-חוקי של קרים ב-2014, הברית ביצעה מעבר משמעותי ממשימות מעבר לגבולותיה בחזרה להגנה קיבוצית.

מאז 2014 הצבנו לראשונה כוחות ערוכים לקרב בחלק המזרחי של שטחי נאט"ו, וביצענו התאמות להגן על מדינות נאט"ו בחלל ובסייבר בצורה יעילה כמו בים, ביבשה ובאוויר. הוצאות הביטחון של החברות האירופיות וקנדה יגדלו השנה ב-8.3% במונחים ריאליים, הגידול המהיר ביותר מזה עשרות שנים, והשנה התשיעית הרצופה של הגדלת תקציבי הביטחון במדינות הברית. הסכמנו על תוכניות הגנה איזוריות חדשות ומפורטות. 300,000 חיילים יהיו בכוננות גבוהה יותר. אנחנו מתאימים את מבני הפיקוד שלנו כדי לשקף את הגאוגרפיה החדשה של הברית, לאחר שהצטרפותה של פינלנד הכפילה את הגבול עם רוסיה ולקראת הצטרפותה של שבדיה. זהו שינוי ניכר בבטחונה של אירופה וכעת נעניק מרחב הגנה מהמדינות הבלטיות ועד הים השחור. במקביל נעמיק משמעותית את שיתוף הפעולה עם התעשיות הביטחוניות כדי להאיץ את הייצור, הן עבור אוקראינה והן עבור עצמנו ומדינות אחרות. השינוי המשמעותי בביטחון הקולקטיבי שלנו מצריך מחויבות ארוכת טווח להגדלת תקציבי הביטחון. אנחנו מתקדמים, אך לא בקצב הדרוש לנוכח הסכנות שמציב העולם. לכן, בפסגת וילנה נקבעה מחויבות שאפתנית יותר להשקעת 2% מהתמ"ג בביטחון: סכום זה יהיה הרצפה, לא התקרה. עלינו להשקיע יותר ולהשקיע כעת, משום שהביטחון הוא היסוד עליו משגשגים המשק והחברה. מניעת תוקפנות היום עולה פחות מאשר מלחמה נגדה מחר. מלחמת התוקפנות של פוטין נגד אוקראינה סילקה כל שריד של אשליה בדבר שיתוף פעולה בדרכי שלום, כך שעלינו להוציא יותר ולעשות יותר יחדיו כדי להישאר בטוחים. האתגרים עצומים, אבל נאט"ו הייתה עמוד התווך של היציבות באירופה ובצפון אמריקה במשך קרוב ל-75 שנה. בעולם של סכנות גוברות, נאט"ו תמשיך להגן על עמינו, להגן על ערכינו הדמוקרטיים ולשמר את כוחן של ארצותינו.