רוב מכריע של העם בישראל זוכר שהיו כאן, לפני חודשים אחדים, בחירות דמוקרטיות שהסתיימו בניצחון מובהק של מחנה ראש הממשלה, בנימין נתניהו. רוב מכריע של העם מכבד את הדמוקרטיה, מכבד את בחירת רוב העם, מכבד את בחירת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתפקידו הרם, החשוב, המורכב והמאתגר. רוב מכריע של העם יודע שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו מדינה אחרת, אין לנו בית לאומי נוסף, מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. רוב מכריע של העם יודע כי בדמוקרטיות בריאות, איתנות, בעלות חוסן יש קואליציה ויש אופוזיציה, יש מתנגדים ויש תומכים, יש מאבקים על אמונות, דעות, ערכים, תפיסות עולם, על האמת כפי שהיא נחזת אצל כל צד. רוב מכריע של העם חי את המציאות הדמוקרטית הנפלאה במשך שבעים וחמש שנים, עם עליות ומורדות, מאבקים וסערות, טלטלות וכישלונות, ניצחונות ואכזבות, ברם, תמיד ידע להתעלות מעל האישי ולהתחבר ללאומי. סוד קסמו של העם היהודי השב מגלות ומנדודים עד כי בלתה שמלתו ומעיו המו עליו ביגון מציאותו, היה ביכולת החיונית לקיומו כאומה, בבניית גשרים קטנים על מים סוערים, בבניית רפסודות של הכלה וספיגה, בבניית מכנה משותף איתן המתחבר מהפסיפס האנושי מהתמהיל הייחודי, מהחיבורים העדינים, מהתפרים הדקים, מה-יחד שהפך את עם העבדים מזה הרעב, מוכה הגלות, לאומה פורחת, משגשגת ומופת לכל העמים. עד ש... עד שזרח אורו של האזרח בנימין נתניהו, עד שזרחה שמשו בפוליטיקה הישראלית, עד שהפך תוך פרק זמן קצר מיום עמדו על בימת ההיסטוריה היהודית-ישראלית והיה למשל ושנינה בקרב קומץ שיש לו מדינה, קומץ המחזיק בעמדות ההשפעה במדינה. מכונת השנאה הטהרנית והמזוקקת, התגייסה לבצע בבנימין נתניהו סיכול ממוקד ווידוא הריגה בדרכים נפתלות, מוסוות באידאלים, בטהרנות, במילים גבוהות על צדק יושר, שיווין, חרות ושלום. מכונת האיבה המשומנת והמשוכללת, פעלה במלא כוחה, בדיוק כפי שפעלה בעשורים הקודמים כנגד מנחם בגין כאופוזיציונר וביתר שאת כראש ממשלה, כנגד יצחק שמיר, כנגד אריאל שרון, טרם איתרוגו, מכירת ערכיו וחצייתו את המחנה, למחנה הנכון והצודק תמיד. מסע הרדיפה והציד נגד נתניהו החל, ניתנה האות לחיסולו המטאפורי בכל האמצעים העומדים לרשות המערכת האמונה על כל תחומי חיינו ונשלטת כמעט באופן מוחלט על-ידי המובסים, פעם אחר פעם בבחירות הדמוקרטיות. לבנימין נתניהו יש חולשות אנוש, יש יצרים, יש חשקים ורצונות, נתניהו אינו מלאך בחלק מהתנהגותו, אך אם היה מלאך מקומו בשמיים, בין העבים לכיסא הכבוד. נתניהו בשר ודם על יתרונותיו וחסרונותיו, על חלק מהתנהלותו אשר אינה עולה בקנה אחד עם רצוננו לראות במנהיגנו מלאכים בעלי כנף והילה זוהרת מעל ראשם.

תחושת שליחות היסטורית

נתניהו, בשר ודם, התנהל לעיתים באופן אשר מוטב היה שלא יתנהל במישור האישי, בעוד במישור הלאומי היה והינו מהדמויות האחראיות ביותר, השקולות ובעלי הראייה ההיסטורית הרחבה. מהדמויות הבודדות שקיבלו החלטות הרות גורל ולא רק בתחומי הביטחון, מדינאי בעל שם. והנה, משנבחר הוכנו עצי המערכה, הוכן המזבח עליו ייעקד, הוכנו תופי הזעם וחצוצרות השנאה, הובערה האש, ההמון המובס התקבץ בכיכר העיר לחזות בהעלאתו על המוקד. הכל תוכנן בקפידה. כל אחד ידע את תפקידו. הפוליטיקאים, התועמלנים המתחזים לעיתונאים, אנשי מערכת המשפט המוטה, אנשי הרוח בעיני עצמם, הוגי הדעה האחת, כמאמר אחד מראשי הטרומבוניסטים, "עוד רגע ובנימין נתניהו יהיה לפסיק לא חשוב בתקומת העם היהודי השב למולדתו". ובנימין נתניהו לא התייצב לפני צוות תלייניו, סירב להיעקד, סירב להתרגש מהמאכלת המונפת מעל לראשו, לא הראה סימני נסיגה מעוצמת להבות האש, גם מהקולות הרמים הזועקים סיסמאות אשר בינן לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. סירב להיכנע, להרים ידיים, להשפיל ראש ולצעוד לעבר המוקד, נתניהו, כמנהיג בעל תחושת שליחות היסטורית הרואה בשירותו את המדינה ואזרחיה זכות עצומה, הרים ראשו, זקף קומתו, ויצא לקרב מול דורשי התאיידותו מהעולם הפוליטי. או אז מחול השדים הסלים, ריקודי החרבות היו לדבר שבשגרה. אחרי שהיה מושחתיהו, גנביהו, כזביהו, רמיהו, נבליהו, מופרעיהו, נבזיהו, וכל היהו והמיאו, אחרי שהיה בוגדיהו, ל"מואשם בפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה", בסחר בצוללות, הגיע השלב של הפיכת הדמון לאנטי ציוני, אנטי ישראלי, עוכר ישראל, בוגד במדינה. אפשר לנשום לרווחה, עדיין לא קם האוויל שיאשים את ראש ממשלת ישראל, שרוב מובהק בעם בחר בו שוב ושוב להנהיגו, לאנטישמי או לנאצי בתחפושת, יש לשונאים בהחלט לאן לשאוף, על-אף שבמיצגים הנבזיים וצילומי הפוטו מונטאז' העלובים, הושווה לצוררי ישראל מסטאלין ועד להיטלר. מה קרה להם, להולכים בחושך, לסומים מבחירה, לשונאים בחדווה, מה אירע לה, לאותה חבורה קטנה אך רעשנית, חבורה שקבעה כי יש לה מדינה והמדינה היא היא ורק היא. מה אירע להם לפונדמנטליסטים, לקנאים הקיצוניים, שורפי האסמים, עד כי לקו בשיטיון מוחלט, עד כי נטרפה עליהם דעתם באיבתם לאדם, לראש ממשלתם, עד כי נסתתמה דעתם והיו כמתעתעים בעיני עצמם. מרבית העם במדינת ישראל, גם בקרב מתנגדיו הפוליטיים של ראש הממשלה, מביטים בחרדה גוברת והולכת אודות קבוצה קטנה שיש לה מדינה, קבוצה המבקשת להחליף ממשלה נבחרת כאחרוני הדיקטטורים, שלא בדרך הקלפי. הטרגדיה האמיתית המתרחשת לנגד עינינו בימים אלה היא הטירוף שאחז בחלק מהקנאים הקיצונים המפר את האיזונים והבלמים בין אחריות לאומית וטובת המדינה, לבין הפקרות והמטת חורבן על כלל האזרחים. כפיית עריצות המיעוט על הרוב המובהק, היא הדיקטטורה בתפארתה. זו העת של רוב העם האחראי, אשר אינו מגיב למופעי האימה, הבריונות ואהבת ישראל ומדינת ישראל על תנאי, להחזיר את השוליים הקיצוניים למקומם הראוי ולקיים שיח אמיתי, שיח אחראי עם הרוב השפוי, הרוב הבריא, הרוב שאוהב את הבית, את מדינת העם היהודי ללא תנאי.