דרישות המינימום של אוקראינה בהסכם עם רוסיה תהיה פינוי מוחלט של השטחים שכבשה רוסיה והשבת האזרחים שחטפה ובראשם ילדים. כך אומר שר ההגנה לשעבר, אנדריי זגורודניוק, הממשיך למלא תפקיד בצמרת הביטחונית של ארצו. הוא דיבר (17.7.23) במפגש למנויי Foreign Affairs, בו השתתפו גם פיונה היל, לשעבר מנהלת מחלקת רוסיה ואירופה במועצה לביטחון לאומי וכיום במכון ברוקינגס, וסם צ'אראפ ממכון ראנד. זגורודניוק טען, כי אין למדוד את הצלחת מתקפת-הנגד האוקראינית במספר הכפרים או הקמ"ר ששחררה, שכן בשלב זה היא מתמקדת בפגיעה ביכולת ההגנה הרוסית ולכן בהתקפות על מרכזי פיקוד ועל אתרים לוגיסטיים. הוא הודה שהאוקראינים סופגים אבידות כבדות, במיוחד בשל שדות המוקשים העצומים שהניחה רוסיה, אך הצהיר שקיימת נחישות רבה להצליח ושהבקעת קו ההגנה בכמה נקודות תשנה לחלוטין את התמונה. היל הסכימה עם זגורודניוק בכך שאין למדוד בשטחים את מתקפת-הנגד האוקראינית. לדבריה, הכמויות העצומות של מוקשים שהניחה רוסיה מלמדות שהיא לא באמת שולטת בחלקי אוקראינה אותם כבשה, משום שאין לה די כוח אדם להחזיק בהם. היא הוסיפה, כי המאבק מול קבוצת וגנר מלמד שהצבא הרוסי אינו בנוי להגנה מאחורי שדות המוקשים וכי שכירי החרב הם האמורים למלא תפקיד זה. להערכתה של היל, בעקבות המרד הקצר של יבגני פריגוז'ין - "בצמרת הרוסית מסתכלים כעת על ולדימיר פוטין בצורה שונה מבעבר". צ'אראפ, אשר היה חלק מצוות שגיבש תוכנית לסיום המלחמה, הסביר ששני הצדדים אינם מסוגלים לנצח בצורה מוחלטת, בעוד חילוקי הדעות המדיניים ביניהם אינם ניתנים לגישור. לכן, אין לצפות להסכם שלום אלא רק לשביתת נשק, שלא תסיים את העימות אלא רק את הקרבות, וגם זאת - רק בטווח הבינוני ואולי אף יידרשו לכך שנים. התוכנית כוללת הצעות לערבויות ביטחוניות לאוקראינה וצעדים לפיקוח על הפסקת האש. צ'אראפ הדגיש, כי מו"מ עתידי אינו צריך לבוא במקומה של מתקפת-הנגד ועל חשבון הסיוע האמריקני לאוקראינה. לדברי זגורודניוק, ארצו מסוגלת לפרוץ את הקווים הרוסיים ולשחרר את השטחים הכבושים, ולאחר מכן יהיה צורך לבחון כיצד לייצב את המצב, לנוכח הניסיון השלילי של קייב עם הפרת הסכמים בידי פוטין. "הפסקת אש פשוט תתן לפוטין הזדמנות להתאושש ולהתחיל מחדש, אפילו אם נהדוף את רוסיה לחלוטין מאוקראינה. פוטין לא יוותר במו"מ, משום שהדבר יהרוס אותו מבחינה פוליטית. אנחנו צריכים למנוע ממנו את ההזדמנות לתקוף שוב, באמצעות מערכת ביטחונית שתרתיע אותו", הוסיף זגורודניוק. היל סבורה, כי פוטין הכניס את עצמו למלכודת ממנה איננו יכול להיחלץ, שכן דרישותיו אינן ניתנות ליישום. במקביל, העם הרוסי אינו מוכן להפסיד במלחמה למרות ההכרה בכך שהיציאה אליה הייתה טעות נוראה ו"כאן זה נעשה מסובך מאוד". היל הדגישה, כי המצב באוקראינה מסכן את העולם כולו, למשל בדמות המוות ברעב המאיים על מיליוני בני אדם בשל התפוצצות ההסדר לייצוא חיטה מאוקראינה והאיומים הסביבתיים הקשים בשדה הקרב. לדבריה, יש צורך במאמץ דיפלומטי בינלאומי במקביל למאמץ הצבאי, שכן האופן בו תסתיים המלחמה באוקראינה יהווה תקדים לסכסוכים טריטוריאליים רבים. צ'אראפ נשאל האם רוסיה בכלל תסכים להיכנס למו"מ, והשיב שהדרך היחידה לדעת זאת היא לנסות זאת; "לא נפסיד כלום אם ננסה". כדי שההסכם - אם יושג כזה - יכובד, המשיך, יש לדאוג לכך שהוא יהיה הסכם טוב; יש דרכים לעשות זאת, כגון ערבויות ביטחוניות ומכניזם שיאכוף את הפסקת האש, כך שהמחיר של הפרתה יהיה גבוה מן התועלת. לדברי זגורודניוק, "המינימום מבחינתנו יהיה החזרת כל הטריטוריה הכבושה והחזרת כל מי שנחטפו לרוסיה. ישנה גם שאלת הצדק: איננו רוצים לחיות בעולם בו ניתן לבצע מעשים כאלה מבלי להיענש". הוא הוסיף: "נילחם מבלי לוותר, כי אין לנו ברירה אחרת. אין דבר גרוע יותר מאשר כיבוש רוסי. אנחנו יודעים שהזמן נגדנו, כי יהיו חילופים של מנהיגים [במדינות המערב] ויהיה לנו מחסור בתחמושת". היל ציינה בהקשר זה, כי פוטין מהמר על שינויים נרחבים בהנהגה בארה"ב (אולי חזרה של דונלד טראמפ), צרפת (התחזקות של מארין לה-פן) וגרמניה (התחזקות של "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית-קיצונית), ולכן המערב חייב לפעול כעת כדי לסייע לאוקראינה.