ימצא מישהו את המושג "עילת סבירות" בכל חוק הקשור לדין המנהלי בישראל, ואעניק לו מדליית אליפות. זה פשוט לא קיים שם. ואם זה לא קיים בחוק, כיצד ניתן לבטלה בחוק? את מה נבטל אם העילה הזו אינה קיימת?
דין, חוק, וצדק
דין מוגדר בויקיפדיה כדלקמן: דין הוא כינוי לכלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת.
חוק מוגדר בויקיפדיה כדלקמן: הוראה רשמית מחייבת, המנוסחת בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייבת את כלל התושבים וניתנת לאכיפה. חוקים נחקקים על-ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה. ומכאן שהחוק הוא חלק מהדין, חלק נוסף הוא פסקי הדין המחייבים של בית המשפט ועוד.
צדק מוגדר בויקיפדיה כדלקמן: צדק הוא מונח המייצג פעולה או שיפוט המתבצע על-פי אמות מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית (כגון מידתיות). הגדרת הצדק היא יחסית, כלומר שדבר הנחשב צודק על-פי דעתו של אחד, יהווה לעיתים פגיעה לדעת אחר.
על מה המהומה?
עסקינן בתחום המנהלי בו מרגישים הפוליטיקאים שבית המשפט קודח להם בעצמות. וכיצד בית משפט קודח בעצמות של המחוקק?
בית המשפט משתמש באופן נרחב מידי בפסיקתו בעילות של צדק, כמו עילת הסבירות, ומשתמש פחות מדי בעילות שבחוק. יתרה מכך, בגלל שמדובר בתהליך שנמשך כבר 40 שנה, גם הדין התרחק מאוד מהחוק, בשל פסיקות מרובות שנתקבלו על-פי עקרונות של צדק ונוצר מצב שהחוק עומד בפינה, ועקרונות הצדק שולטים הן מכוח עילת הסבירות והן מכוח הלכות בית המשפט העליון שהתבססו על עילת הסבירות (ולא רק).
מדוע לא מצטמצמים הפערים?
ישנן מספר סיבות לכך שהפערים לא מצטמצמים:
1) בית המשפט הוא כמו
Road Runner משוחרר מכבלי הקריאה הראשונה והשלישית. מגיעה עתירה, טראח, מחליטים. עתירה, טראח מחליטים, והכנסת, שלא מצליחה לצמצמם את הפער, היא בקושי זאב ערבות, בכל פעם שמנסה להדביק היא נמרחת לאיזה קיר או משאית של הפגנות, קריאות שונות פיליבסטר ועוד כל מיני רעות דמוקרטיות חולות.
2) גם כאשר הכנסת מדביקה את הפער, תוקע לה ה-
Road Runner מקל בין הלסתות והיא מנועה מלנגוס.
3) יש פער אידיאולוגי בין הבנת הצדק על-ידי
Road Runner - בית המשפט, ובין הבנת הצדק על-ידי זאב הערבות - הכנסת. ה-
Road Runner לא נותן לאיש דוח על החלטותיו, הוא לא צריך להביא תקציבים, הוא לא צריך הסכמה לאומית רחבה, הוא צריך רק להשביע את הכיף של ניגוח זאב הערבות המסכן, של ביזויו. ואילו שועל הערבות צריך להביא אוכל הביתה, הוא לא נולד עם ביפ ביפ בפה.
צמצום פערים סטטיים ודינמיים
וכאשר פערים ישנים לא מצטמצמים, וחדשים נולדים שמשות לבקרים, הפערים גדלים, ואז הם מגיעים לנקודת פיצוץ, פיצוץ שאנו צופים בו כעת.
קיימים שני סוגי פערים: פערים
סטטיים ופערים
דינמיים. הפערים ה
סטטיים אלה שנוצרו במהלך השנים, חייבים להצטמצם על-ידי הגירה של פסקי דין לדבר חוק, בחלק מהמקרים לא ניתן יהיה לבצע את ההגירה, כי הכנסת לא תסכים לחוקק הלכות כאלה של בית המשפט העליון, בשל אותו פער בהבנת הצדק, ולכן הלכות אלה יונחו בצד זמנית. את הפערים הדינמיים ניתן לצמצם על-ידי קירוב עמדות, בין ה-
Road Runner ובין זאב הערבות בכל הנוגע להיבטי הצדק במשפט הישראלי.
ותרופות למחלות בתחום הצדק לא תוכלנה להיות צבועות בשחור לבן, צודק - עובר, לא צודק - לא עובר, חייב להיום בהן מעט שחור, מעט לבן אך בעיקר הרבה רמות של אפור, כי לפגיעה בצדק יש הרבה רמות של אפור. ומהן אותן רמות של אפור?
אותן רמות של אפור הן רמות שבהן בית המשפט לא חותך חיתוך חד וסופי, אלא מחזיר את הפרשה לגורם המנהלי למקצה שיפורים. מקצה שיפורים יכול להיות תנאי בל יעבור למילוי על-ידי הרשות, מקצה שיפורים יכול להיות תנאי לפעם הבאה, המלצה שאיננה תנאי, בכך נהפוך את בית המשפט לכלי שמפרה את הרשויות האחרות, מאתגר אותן, במקום בית המשפט דהיום שמחליף אותן, מחליט במקומן, מעקר ומנוון אותן.
אנו 4 נפשות, החלטנו לצמצם 25% בהרגלי האכילה, עוד שבוע ההלוויה של ראובן
הצמצום של עילת הסבירות על-פי חלוקה של נבחרים/פקידים הוא מטופש לצערי. זה כמו שמשפחה בת 4 נפשות שתחליט לעבור לדיאטת רצח של קיצוץ של 25% בהרכב המזון והמימוש יהיה על-ידי כך שראובן יפסיק לאכול וכל היתר יאכלו כרגיל (ולכן הלווית ראובן כבר מתוכננת לעוד שבוע).
ההשפעה של צמצום עילת הסבירות חייבת להיות רוחבית על-פי הסכמה לאומית על הצרת גבולות הצדק והרחבת גבולות החוק, וחייבת לפעול במקביל ובהסכמה בכל תחום בה היא רלוונטית. מדינה לא מסוגלת ליישם גבולות צדק שונים בסקטורים שונים.
סיכום
התפיסה של השלטון לקויה, התפיסה של האופוזיציה לקויה, התפיסה של בית המשפט לקויה, התפיסה של המתדיינים בבית הנשיא לקויה. הם תופסים את השור באשכים, במקום לתפוס בקרניו, ולכן הם חוטפים את הבעיטות שלו ואת הבוץ שהוא משליך לאחור, וזאת במקום לתפוס בקרניו, ולסובב אותו מעל ראשנו כאילו הוא תרנגול כפרות.