הדבר הטוב ביותר שהתרחש בעיר פניקס מאז תחילת החודש הנוכחי הוא שרשת החשמל ממשיכה לעבוד. זה אומר, שבגל החום שהגיע לשיא של 48 מעלות, ניתן היה להמשיך את "עמדות הקירור" הניידות בבתים, במקומות העבודה ובאתרים הציבוריים. היו ויהיו מקרי מוות בשל החום, היו ויהיו הפסדים כלכליים משמעותיים; אם רשת החשמל תקרוס, התוצאה תהיה אסון המוני. אקונומיסט מדגיש: לא מדובר רק בארה"ב, בה 100 מיליון איש סובלים מהתראות מפני חום קיצוני. מדובר בגלי חום כלל-עולמיים. זהו במצב ברוב הים התיכון, מקהיר ועד מדריד, עם 40 מעלות (והפסקות חשמל בבירת מצרים). בבייג'ינג נרשם חודש רצוף של 35 מעלות ויותר. הסיבה ברורה וידועה: התחממות כדור-הארץ. חום בלתי נסבל מזיק בדרכים שונות, כולל השמדת יבולים ובעלי חיים, אך הסכנה הבריאותית המיידית ביותר לבני אדם היא בערים. פחות צמחייה, יותר כבישים לוהטים ויותר אשפה חמה – כל אלו מעלים את הטמפרטורות. איכות האוויר לרוב נמוכה, במיוחד בשכונות העוני, והשילוב של הזיהום והחום מפעיל לחץ על הלב והריאות הלחוצים ממילא. יש מה לעשות, מדגיש אקונומיסט. להכניס חסרי בית למסתורים מקוררים; לעודד את התושבים לשים לב לקרובים ושכנים זקנים; לבצע בשעות הבוקר המוקדמות עבודות בשטח הפתוח; להעמיד את בתי החולים במצב חרום. מינוי "סמנכ"ל חום", המתאם פעולות אלו, הוא מגמה מבורכת. אפשר וצריך לפעול גם מראש, במיוחד בריכוזים של בעלי הסיכון הגבוה ביותר. שם צריך לנטוע עצים, המספקים גם צל וגם קירור (וכדאי להשקותם במים מטוהרים). ניתן לקבל החלטות חכמות בתחום הבנייה, החל מהחומרים למדרכות ולחצרות וכלה בגגות לבנים. יש לעדכן לשם כך את תקני הבנייה כדי להקל על קבלת החלטות כאלה, כמו גם לשנות את הרגולציה כך שעובדים לא יועסקו בשיא החום. מובן שקל יותר לעשות את כל זה כאשר לעיר ישנם המשאבים הדרושים – והם מצויים במחסור במדינות המתפתחות, שם העדר מיזוג אוויר הופך את החום לקטלני עוד יותר. זה אומר, שהמנהיגים צריכים לקחת את הנושא ברצינות רבה ולראות בו אמצעי למשיכת קולות. למרבה הצער, אסטרטגיה כזאת עובדת בעיקר במקומות בהם הבוחרים כבר היו עדים לתוצאות של הימנעות מפעולה. זה אומר, שהמחקרים המלמדים על המקומות הצפויים להיפגע מגלי חום עתידיים, הם מטרידים במיוחד. לפחות פניקס למה לצפות ומה עליה לעשות לקראת העשורים הבאים.