מנכ"לים תמיד היו צריכים להיות זהירים כדי לאזן בין הצרכים של העובדים, הספקים ובמיוחד בעלי המניות – וכל זאת כאשר הם מקפידים על הגבולות שקבעה הממשלה. המאמץ הנדרש מהם כיום הוא כבד במיוחד, טוען אקונומיסט. העולם נעשה מסוכן ומבולגן, כאשר ממשלות מנסות לתמרן התנהגות תאגידית. חברות עולמיות ומנהליהן מוצאים את עצמם נמתחים לכל הכיוונים. מעטות הן החברות הרב-לאומיות שאינן מושפעות, לטוב ולרע. יצרני שבבים אמריקנים הפכו ליעד לעיצומים בסין, בעוד טיק-טוק מצויה על הכוונת של המחוקקים האמריקנים. ממשל ביידן מתכנן להכביד את ידו על ענקי ההשקעות ועל ההון-סיכון. ממשלות מתמודדות על הקמת מפעלים למכוניות חשמליות. שי ג'ינפינג שם על הכוונת את ענקי ההיי-טק. בארה"ב מושפעים כל המגזרים ממלחמת התרבות הרעילה. כל אלו קורעים לגזרים את ההסכמה שבשתיקה בין הממשל לבין המגזר העסקי, אשר נוצרה בשנות ה-1970 בארה"ב וברוב העולם המערבי. המגזר העסקי התמקד ביצירת ערך לבעלי המניות והבטיח יעילות, שגשוג ומשרות. הממשלה קבעה את המיסים ואת החוקים, ופרט לכך הותירה את העסקים לנפשם. הרווחים מהשיטה לא התחלקו בצורה שווה בחברה, אך הסחר פרח והצרכנים הרוויחו מבחירה רבה יותר ומוצרים זולים יותר. כעת החוקים השתנו. ממשלות מעורבות הרבה יותר, בשל הכשלים בשרשרת האספקה שהתגלו בקורונה, התחרות עם סין וסכנות שינויי האקלים. המנכ"לים חיפשו גישה חדשה לעידן החדש. הכניסה מחדש של העסקים לפוליטיקה החלה ערב עידן טראמפ, כאשר מנהלים התייצבו נגד הפופוליזם. באותה תקופה הפך לארי פינק, מנכ"ל בלאק-רוק – חברת ניהול הנכסים הגדולה בארה"ב – למוביל של גישת ההשקעות המביאה בחשבון סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG). אולם, במקום לפתור בעיות חברתיות, נראה שגישה זו רק העמיקה את המחלוקות. הימין תקף את פינק על כך שהלך רחוק מדי, והשמאל – על כך הלך מספיק רחוק. מנכ"ל דיסני, בוב צ'ייפק, יצא למלחמת תרבות נגד מושל פלורידה, רון דה-סנטיס – וזו הייתה אחת הסיבות לפיטוריו. מנכ"ל בנק נשיונל ווסטמינסטר, אליסון רוז, התפטרה לאחר שהבנק סירב לשרת את תומך הברקזיט נייג'ל פאראג' בשל עמדותיו. תקריות כאלו פגעו באגו של המנהלים, אך לא ברווחים לטווח הארוך.