שורד צעיר מחפש עבודה. סיפור של פעם קטע מתוך זיכרונות של נער מתבגר שבא ארצה בשלהי שנת 1945. הוא לקוח מעלילה היסטורית, בשם "לשחק על חלומות". במוקד אותה סיפורת - צעירים וצעירות ששרדו את ממלכת החושך ועפו כפרפרים לקראת האור ומימוש חלום גדול, בארץ ישראל, בתקופה סוערת ורוגשת של אירועים דרמטיים שלפי קום המדינה ומלחמת העצמאות. סיפור על חלום ושברו. גיבורי אותה תקומה, רובם המכריע אינם אתנו כבר, בין אם בשל הגיל ובין שנפלו כלוחמים צעירים במלחמת העצמאות או במערכות אחרות, חלקם בלא להשאיר שריד משפחתי. אני מביא מדי פעם חלקו של אותו סיפור, שהוא הצצה בלבד לאותם אירועים, בערוב ימיי, כמי שחווה את האירועים האלה כמו חבריו באותו גיל עם אותו מטען כה פגיע ושביר ובאותה מידה - לא פחות עוצמתי. זאת כדי שקוראים שלא מכירים את התקופה ילמדו משהו עליה ולו כאתנחתה בימים מטורפים אלה.

איפה קלוצקי

יונתן אמר לי שיש לו חבר במועצת פועלי פתח תקוה ואם אפשר יהיה לעזור הוא יעזור במציאת מקום עבודה.שֵם האיש גדליה קלוֹצקי. קשה למצוא את קלוצקי כי הוא מסתובב כל היום בין מקומות עבודה.אך אם אגש למועצת הפועלים ברחוב שטֶמפּפֶר הם וודאי יגידו לי איפה אוכל למצוא אותו. למחרת אני מתייצב ברחוב שטמפפר ואכן מוצא דלת שעליה רשום בעט."הח' ג.קלוצקי". הדפיקה לא נענית.ואני שומע צעקה נשית מן המטבח. שם עומדת אישה ומוזגת תה ושואלת אותי: "רוצה תה?". אמרתי לה: "לא תודה. אני מחפש את החבר קלוצקי". "אהא.זה אתה שהיית ליד החדר שלו? "כן" עניתי. "נו, היא אומרת "קענץ די דוֹרך ווָארטעֶן א גאָנץ יוּהעֶר". אתה מבין יידיש? "קצת" אמרתי. "ואני אמרתי שאתה יכול לחכות שנה למצוא את קלוצקי.הוא מסתובב כל הזמן כמו סביבון וחבל על זמן שלך לחכות לו" "איפה אני יכל למצוא אותו?" "תיגש לחדר מספר 2 שם יש חבר בשם זבולון ואולי הוא יוכל לעזור לך" ניגשתי לחדר מספר 2. על הדלת היה כתוב" הח' ז. בילָבסקי". דפקתי על הדלת ואיש לא ענה. בשכנות לחדר ישב אדם מבוגר שספר פתקים וכאשר השלים, ספר שנית. דעתו לא נחה והוא ספר שוב ואני חששתי להפריע לו. כאשר הספירה לא נגמרה, הרהבתי עוז ושאלתי אותו אולי הוא יודע איפה החבר זבולון. "איזה יום היום?" "היום יום ג'" "בימי ג' הוא בדרך כלל ב"וועָדהָפוֹיעֵל" "איפה זה הוועד הפועל?" האיש הסתכל עלי כאילו נָחָּתּי מכוכב לכת אחר.לחלופין,חשב, אולי עומד לפניו בור ונבער מדעת שלא יודע מימינו ובעיקר לא משמאלו, או מומר להכעיס שלא רוצה להכיר במעמד הפועלים ובמוסדותיו. לאחר הרהור קצר, מצמץ שפתיים, קימט מצח ושאל:"אתה עולה חדש?" "כמעט" "מדוע לא אמרת מיד.איך זה העברית טובה בפיך" "למדתי בבית ספר חקלאי וגם בחו"ל" "יפה בחור. אשר לוועדהפויעל, הוא בתל אביב. תגיע לתל אביב וכול אחר יאמר לך איפה הוועד הפויעל". "ואולי אדוני...." "חבר"- הוא תיקן אותי "ואולי החבר יודע איפה זבולון נמצא היום?" "יכול להיות שתמצא אותו בביילינסון" איפה זה ביילינסון?" זה בית חולים בכניסה לעיר לפני תחנת הבנזין" סליחה, אולי החבר יודע איפה אני יכול למצוא את החבר גדליה קלוצקי. אותו אני מחפש" קלוצקי? תשכח מזה. גם אשתו לא מוצאת אותו. איזה יום היום?" "היום יום ג'" אתה יודע מה..אם תגיע מחר מוקדם להסתדרות פועלי הבניין אולי הוא יהיה שם" "איפה הסתדרות פועלי הבניין?" "נו איפה? בבית הוועד הפויעל. יכול להיות ...יכול להיות שביום חמישי תמצא את קלוצקי במועדון הוותיקים ברחוב אברבאנל. הם משחקים שם דָמקָה ביום חמישי. אבל הכי טוב זה בהסתדרות פועלי הבניין." הודיתי לו מאוד על העזרה ועם יבול המידע הזה חזרתי לקרוב המשפחה בעין גנים שבפתח תקוה. לרגע עלו וצפו געגועים למוסד שעזבתי וחרדות למה שהעתיד צופן ברחמו. אם זאת ההתחלה בחוץ מי יודע כיצד העניינים יתנהלו בעתיד. איפה אני ואיפה החלומות.