עם פתיחתו הרשמית כאמור במאי 1937 הכיל האולם המרכזי שבו כ-120,0 מושבים מרופדים בקטיפה אדומה ותואר כבית קולנוע מהמפוארים, המשוכללים והגדולים במזרח התיכון. הצבע האדום שלט בפנים הבניין. את קירות אולמו המרכזי עטו וילונות אדומים גם התקרה והבמה היו בגוון אדום. אולי מכאן שמו של הבניין אלהמברה שפירושו בערבית האדום. חזית הבניין עוטרה בשיש איטלקי שחור ולבן שיובא מאיטליה ומבלגיה ולאורך המגדל בחזית הבניין הוצבו במאונך אותיות גדולות מוארות בלילה באור ניאון שיצרו את שמו באנגלית"ALHAMBRA". בשנות ה-30 וה-40 הבניין המרשים שימש מרכז תרבות לכל תושבי המרחב, ומוקד משיכה לתושבי פלשתינה הערבים, וכן היה בעל שם בינלאומי כהיכל לאירוח המופעים הגדולים ביותר של אותן שנים. בשל הדרו ופארו זכה לסיקור נרחב יחסית בעיתונות של אז. הופיעו בו גדולי הזמרים ובהם: פריד אל-אטרש לילה מוראד ועוד. הוקרנו בו להיטי קולנוע בכמה שפות בהם ערבית, אנגלית ועוד. בנוסף להקרנת סרטים שימש האולם זירת איגרוף מאולתרת בקרבות בין אלופי מצריים לאלופי יפו וכן להתכנסויות שונות למשל כינוס פרדסנים יהודי -ערבי בינואר 1941. ובמאי 1943 התקיים באולם כנס של בעלי רכוש ערבים נגד הטלת מיסים חדשים. ביום 16.8.1946 התקיימה באולם הקולנוע "אספת עם המונית בהשתתפות 1500 איש על הנושא "המצב בארץ". נאמו: חמדי אל חוסיני ונומר אל מצרי בשם ועידת הנוער הערבי ואמיל תומא בשם הליגה לשחרור לאומי ואחרים("קול העם" 29.8.46)

לאחר מלחמת העצמאות והטלת הממשל הצבאי על יפו הועבר המבנה לידי האפוטרופוס לרכוש הנטוש (נכסי נפקדים)ונמסר לידי צבי בראונשטיין ורפאל וינשטוק שפתחו בנובמבר 1948את בית הקולנוע מחדש תחת השם העברי "יפאור". קולנוע יפאור הציג לפחות בשנותיו הראשונות בעיקר סרטים מצריים לקהל יהודי רובו מעדות המזרח וכן התקיימו בו הופעות מוזיקליות שונות. האולם שימש גם מרכז להתכנסות ולכנסים, למשל, ב-13בינואר 1949 נערכה בו מטעם תנועת חרות "עצרת עולים" בהשתתפות מנחם בגין. כעשרה ימים לאחר מכן נערכה באולם קולנוע יפאור אסיפת בחירות של מפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בהשתתפות קהל אלפים, רבים מהם חיילים. הנואם המרכזי היה ראש הממשלה דוד בן-גוריון ש"נתקבל בתשואות ובמחיאות כפים ממושכות" ("דבר" 23.1.48).

בשנת 1963 החכירה חברת קולנוע יפאור את המבנה למפיק והאמרגן גיורא גודיק וזה פתח את האולם מחדש תחת השם תיאטרון ג"ג (על שמו) גודיק נולד בשנת 1921 בוורשה בפולין. אביו היה השחקן ולדיסלב גודיק. באפריל 1948 עלה לישראל. עם הגעתו גויס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים בדרגת רב-סרן. עם שחרורו מצה"ל ב-1955 פנה לאמרגנות. החל יזם הבאת גדולי האמנים בעולם ובהם, מרלין דיטריך, הארי בלפונטה,פרנק סינטרה חוזליטו ועוד, להופעות בארץ. וייבא לארץ הפקות מקור של מחזות זמר. בשנת 1961 עלה בהפקתו של גודיק המחזמר המצליח "סיפור הפרברים" באולם ששכר גודיק מתיאטרון הבימה. בעקבות ההצלחה שקצר עם "סיפור הפרברים", החליט להקים תיאטרון משלו תיאטרון גיורא גודיק, וחיפש אולם בית שבו יעלה את הצגותיו. הסופר יורם קניוק הציע לגודיק לקחת את בניין אלהמברה בשדרות ירושלים ביפו אותו הכיר מתקופת ילדותו בשנות ה-30. קניוק סיפר לימים כי הבחין בפוטנציאל הגדול של המבנה אולם גודיק גילה ספקנות לגבי אולם אלהמברה "מי יבא ליפו"? אמר. לבסוף גודיק השתכנע וחכר כאמור את אלהמברה כדי שישמש לתיאטרון הבית של תיאטרון "גיורא גודיק. גודיק השקיע לא מעט כספים בהכשרת המקום בעיצוב התפאורות שיזכירו את ברודיי והתאמתו להצגות מחזמר רבת משתתפים.

הצגת הבכורה של תיאטרון גיורא גודיק "גבירתי הנאווה התקיימה באלהמברה במוצאי שבת 24 באוקטובר 1964 וקיבלה את חסות מועצת פועלי תל אביב "מתוך מגמה לעודד את קידום מפעלי התרבות ביפו". התפקיד הראשי ניתן לרבקה רז, צעירה ירושלמית אלמונית, בתפקיד היגינס כיכב שייקה אופיר. ההצגה זכתה להצלחה מסחררת והמחזמר הגיע להצגת המאה לאחר כשלושה חודשים. לאחר מכן העלה גודיק באלהמברה את ההפקות: כנר על הגג, "איי לייק מייק", "המלך ואני". הצגת בכורה של כנר על הגג על במת אלהמברה נערכה ב-1 ביוני 1965 השחקן בומבה צור גילם את טוביה בהצגת הבכורה ולאחר כ-200 הצגות הוחלף בשחקן שמואל רודנסקי, חיים טופול שימש כשחקן מחליף. את "גולדה" בהצגה גילמה השחקנית ליה דוליצקיה. בהמשך (1967) העלה גודיק באלהמברה את המחזמר הישראלי המקורי הראשון "קזבלן" בכיכובו של יהורם גאון שכתב הסופר יגאל מוסינזון. "קזבלן" זכה להצלחה חסרת תקדים (כ606 הצגות). בשנת 1968 הועלה איי לייק מייק כמחזמר בתיאטרון גיורא גודיק באלהמברה בבימויו של יואל זילברג, ובו שיחקו בין היתר ליאור ייני, יגאל בשן. המחזמר זכה להצלחת ענק. בין השנים 1968–1970 הועלה בתיאטרון גיורא גודיק,על במת אלהמברה המחזמר "הלו דולי" בכיכובה של חנה מרון, ואף הוא זכה להצלחה רבה. הצלחת תיאטרון גיורא גודיק לאורך שנות ה-60 הביאה לנהירה המונית של קהל ופריחה של מסעדות ובתי קפה בשד ירושלים ביפו. כל ערב בכורה של גודיק היה אירוע חברתי נוצץ, ובו השתתפו "כל המי ומי" ובהם אף ראשי המדינה. בשיאו העסיק גודיק בתיאטרון שלו כ-200 עובדים.

בעקבות מספר הפקות כושלות בעיקר בתחילת שנות ה-70 נקלע גיורא גודיק לחובות כספיים גדולים. ב-21 ביולי 1972, ערב הפקת המחזמר החדש, "מותק אני לא שומע כשהברז פתוח" בבימויה של עדנה שביט, נמלט גודיק במפתיע מישראל, כשהוא משאיר אחריו שורת נושים. ב-1973 נסגר תיאטרון גיורא גודיק אולם המשיך לשמש עד 1976 כאולם מופעים ועל במתו הועלו הצגות של תיאטרונים שונים ומופעי מוזיקה ובידור ובהם של "הגשש החיוור", כוורת, "הכל עובר חביבי" . כמו-כן הוצגו סרטים כמו "עליזה מזרחי" ועוד. במוצאי יום-כיפור ה-6.10.1973 להקת "כוורת" הייתה אמורה להופיע באולם "אלהמברה" ביפו, אך כידוע באותו היום פרצה מלחמת יום-כיפור וההופעה בוטלה. ב1976 לאחר פשיטת הרגל של גודיק ולאחר 40 שנות פעילות תרבות נמכר בניין אלהמברה לבעל חברת נדלן וזה תכנן להקים במבנה מרכז מסחרי ב-1977. פורקו כל מערכות הקול ההגברה התאורה והקול המשוכללות ואולם הקולנוע המפואר חולק למספר מפלסים. בשנת 1982 הושכר המבנה לבנק דיסקונט בהמשך פעלה במקום עמותת "תיאטרון נוצר" במשך כמה שנים עמד הבניין נטוש ומצבו היה מוזנח מאד. ובעיתונות החלו לבקר את הזנחתו של המבנה ההיסטורי. המבנה הוכרז לשימור מתוקף תוכנית שימור מבנים ואתרים ת"א יפו ובשנים 2012-2009 בוצעו בו עבודות שימור מקיפות בתכנונו של אדריכל השימור אייל זיו והוא משמש כיום כמשכנו של המרכז לסיינטולוגיה ישראל.