פרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", דנה בעשרה נושאים, ואינני מתיימר להקיף בהתייחסותי במאמרי על הפרשה את כל התכנים בעשרת הנושאים המלובנים בפרשה. אסתפק בחלק השלישי של המאמר, רק בציון הכותרות של עשרת הנושאים לפי סדר הופעתם בטקסט המקראי. חשוב לציין, שאת הפרשה אנחנו מתחילים לקרוא בתחילת חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים, מהיום השני בחודש אלול עד היום השביעי. ואלו הם עשרת הנושאים, שרק עם חלקם אתמודד במאמרי: 1) חובה לכונן מערכת משפט. 2) איסור מוחלט של עבודה זרה. 3) חשוב לשמוע לדברי חכמים בכל דור ולהתייחס בכבוד לדבריהם. 4) חוקת המלך העתיד למלוך בישראל. 5) המתנות אותן רשאי הכהן לקבל. 6) איסור מעמדי כישוף, אובות, יידעונים ונביאי שקר. 7) דיני הורג בשגגה והפתרון בשש ערי מקלט. 8) דינים מיוחדים הקשורים במתן עדי שקר. 9) דיני מלחמה. 10) פרשת עגלה ערופה. אני פשוטו כמשמעו אוהב את ספר התנ"ך. זה הספר שבשבילי הוא נכס תרבותי יקר. מתוך אהבה לספר ומתוך אהבת אין קץ לנכס היקר, שאני מרבה לקרוא בו יום-יום, אני גם מתמודד עם נושאים המופיעים בספר, שקשה לי לקבל את ניסוחם ואת תוכנם. אני מנהל איתם דיאלוג מתוך כאב גדול של אוהב הספר. אני אומר ומשנן לעצמי - "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ עִם כָּל הָעַמִּים" ובכך המרתי מתוך דיאלוג כואב ואוהב את הכתוב בפסוק - "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", כפי שמופיע בכל הדרו בספר "שמות" בפרק י"ט, פסוק ה' ובספר "דברים" בפרק ל' פסוק ט"ו. אני ממיר את הניסוח מתוך הערכה ואהבה לטקסט, גם כשאני חולק עליו. ורק מתוך רחשי כבוד אני מביע השגות וגם ביקורת. ביקורתי אינה שוללת את הספר בכללותו, אלא מתמודדת מתוך ביקורתיות עם נושא מוגדר. איש ההגות יוסף חיים ברנר והסופר יהודה שטינברג הביעו את אהבתם לספר התנ"ך. לא נפגע מאומה מהיות ברנר שוחרי ספר הספרים, כשב"כתבי ברנר כרך א'" עמ' 326 אנו קוראים ביקורת נוקבת על הביטוי "אתה בחרתנו" - "הייתי מוחק מן הסידור את המליצה הלאומית המזויפת בביטוי - אתה בחרתנו מכל העמים". לעומת זאת בסיפור "בין מים לחיים", הסופר ואיש ההגות יוסף חיים ברנר רואה בחלוצי העלייה השנייה, שבאו בעיקר מארצות מזרח אירופה וכל סדר יומם שזור במאמצים הקשים להפריח שממות מולדת. הוא מתייחס בהערצה לעובדה, שחלוצי העלייה השנייה פורסים בדמע וביזע את נדבכי היסוד לקיומיות הלאומית-מדינית, הם בונים בתנאים הקשים ביותר את הבית הלאומי היהודי השלישי, לכן הם ראויים שעליהם ייאמר "אַתָּה בְּחָרְתָּנו". אך בכתביו נמצא את המשפט הביקורתי הזועם: "אני בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מהסידור את הביטוי - אתה בחרתנו מכל העמים - כי בביטוי הזה יש הרבה מהלאומניות ומהזיוף. גם הסופר יהודה שטיינברג לא נפגמה אהבתו לתנ"ך כשגיבור סיפור החסיד משמיע דברי ביקורת בנושא מאוד משמעותי כמו "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ". אסתפק בציון עובדה נוספת, שכל הנושא העשירי בפרשת "שופטים" מעמיד אותי במבוכה רבה. קשה לי מאוד לאמץ חוק, המחייב עריפת ראשה של עגלה. אינני שלם עם דרישה לעריפת ראש של בעל חיים, במיוחד שעריפת הראש היא חלק מתהליך משפטי, שנועד לחשוף אשם בדין מעשה הפשע של נטילת חיים ולזכות חשודים שהיו בקרבת מקום לביצוע הפשע בו ניטלו חייו של אדם. אני שותף למטרת המחוקק המנוסחת בספר דברים פרק כ"א פסוק ט' -: לְבָעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבְּךָ, כִּי תַּעֲשֶֹה הַיָּשָׁר" אבל קשה לי לקבל את תיאור עריפת ראש העגלה תוך הכרזת זקני העיר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה". למעשה הם ביצעו אקט פולחני בטבילת ידיהם במי נהר איתן "כְּשֶׁהֵם רוֹחֲצִים יְדֵיהֶם עַל הָעֲגָלָה הָעֲרוּפָה בַּנַּחַל". מקומם אותי ותוך כדי התקוממות אני מגיע למסקנה שבמקרה הזה לא נסללה הדרך לחשיפת האמת. ביקורתי הממוקדת בנושא מוגדר אינה שוללת את הספר בכללותו, ביקורתי רק מנהלת שיח ושיג עם נושא כאוב הכלול בספר האהוב עלי, ספר עשיר בשלל נושאים מוסריים והומאניים.