החדשות האחרונות מסין מבשרות רעה. שורה של אינדיקטורים מרמזים על בעיות כלכליות משמעותיות. הצמיחה נמוכה מהצפוי, ההשקעות הזרות מצטמצמות, חברות ומוסדות ממשלתיים נאנקים תחת נטל החובות, ענקית הנדל"ן צ'יינה אוורגנרדה נכנסה להליכי פשיטת רגל, ומעל הכל – החשש מפני דפלציה (אינפלציה ומיתון יחדיו). פרשני וושינגטון פוסט מנתחים את המצב.

ג'וש רוגין: לא במקום הראשון אצל שי

צרותיה הכלכליות של סין אינן אמורות להפתיע. הן רק ההוכחה האחרונה – והדרמטית ביותר – למגמות שנוצרו במשך שנים, סבור ג'וש רוגין. אין זה מקרה. במשך שנים, נתן שי ג'ינפינג לשליטה פוליטית וליציבות חברתית קדימות על פני פיתוח כלכלי. לפני, במהלך ואחרי הקורונה קיבל שי החלטות על בסיס מה שטוב לו, למפלגה הקומוניסטית ולביטחון הלאומי – בסדר הזה. מיקסום הצמיחה הכלכלית היה בבירור במקום נמוך יותר. הוא היה מוכן לשלם מחיר כלכלי תמורת היעדים החשובים יותר. הצמיחה ברבעון השני הייתה 6.3% בלבד בהשוואה לאשתקד, פחות מרוב התחזיות בוול סטריט. פרשנים מערביים יודעים בבירור מה על סין לעשות: להוריד את הריבית, להחליש את המטבע ולנפח מחדש את בועת הנדל"ן. אבל לא נראה ששי מעוניין לבצע משהו מכל אלה. במקום זאת, מנהלת סין מתקפת קסם כלכלית בניסיון לגייס משקיעים – אך במקביל מונעת פרסום נתונים, פושטת על עסקים מערביים ומטרידים כל כך הרבה זרים, עד שהממשל האמריקני מזהיר מפני נסיעות אליה. שי גם ריסק את היזמות הסינית כאשר הטיל פיקוח של המפלגה על הטכנולוגיה, החינוך, הגיימינג ומגזרים אחרים. מהלכיה של סין הרחיקו מעליה מדינות כמו אוסטרליה, ליטא, איטליה, קוריאה הדרומית וטייוואן; אין פלא שההשקעות והייצוא צונחים. ההאטה תימשך, מסכם רוגין, כי המפלגה הקומוניסטית רוצה שליטה עוד יותר מכפי שהיא רוצה כלכלה טובה.

דייוויד איגנציוס: סכנה לטייוואן

עד כמה שניתן ליהנות מקשייה הכלכליים של סין, אסור להניח שמה שרע לה הוא בהכרח טוב לארה"ב. סין כושלת יוצרת שורה של בעיות בפני עצמן, מתריע דייוויד איגנציוס. החשש הכבד ביותר: השקיעה תעניק לשי ג'ינפינג עוד סיבה לשחק על הקלף הלאומני. אם אין ביכולתו לתת לסינים "שגשוג משותף", אולי הוא יתפתה לתת להם את טייוואן. סין הצומחת במהירות לא נאלצה לבחור בין תותחים לבין חמאה; נראה היה שביכולתה לספק את שניהם. אך כאשר הצמיחה איטית יותר, ייכפו של שי בחירות קשות. ידיעות מבייג'ינג בשבוע שעבר לימדו, כי הנהגת סין אינה מתכוונת לצעוד בנתיב המערבי המקובל של תמריצים למשק. קרוב לוודאי שכלכלת הצריכה תסבול. אבל האם גם הצבא? ספק רב. בניית הכוח הגדולה ביותר בהיסטוריה צפויה להימשך. בדומה לרוסיה, סין בירידה עלולה להתמקד עוד יותר באיומים המערביים ובמזימות מדומיינות. הפרשן ביל בישופ ציין בשבוע שעבר, כי שירות המודיעין הסיני הקים אתר ב-WeChat המדמה ציד מרגלים – מה שעולה היטב בקנה אחד עם האופן בו שי רואה כל דבר במשקפי הביטחון הלאומי. הבלוג של המשרד מזהיר ללא כחל ושרק: "הגענו לרגע הקריטי ביותר בהגנה על הביטחון הלאומי. איננו יכולים לוותר אפילו על סנטימטר ואפילו על צעד אחד".

קיית' ריכבורג: שי בפני משבר לגיטימיות

אין צל של ספק בכך שכלכלת הפוסט-קורונה של סין נמצאת על הקרשים. מבחינה המפלגה הקומוניסטית, המדאיג ביותר הוא שיעור האבטלה בקרב הצעירים – שהוא כה גרוע, עד שהממשלה הפסיקה לפרסם אותו; הנתון האחרון היה למעלה מ-20%. הפקידים קוראים לצעירים להאריך את הלימודים, לקבל משרות פחות יוקרתיות או לעבוד באיזורי הכפר. צעירים מובטלים ואולי זועמים מדאיגים במיוחד את שי ג'ינפינג. צעירי סין ניצבו תמיד בחזיתותיהן של תנועות רפורמיסטיות ומרדניות אשר איימו על הסדר הקיים, כולל בכיכר טייננמאן ביוני 1989. לאחר טבח זה, אימצו השליטים הסכם בלתי כתוב עם התושבים: קבלו צמיחה כלכלית בלתי מוגבלת, את היכולת להתעשר וכמה חירויות, ובתמורה תתנו לנו להמשיך למשול. זהו בסיס הלגיטימיות הנוכחית של המשטר, מדגיש קיית' ריכבורג. האטה בכלכלה ואפשרות של דפלציה מציבים סיכון אמיתי למפלגה ולנשיא שי ג'ינפינג, אם לא יוכלו להמשיך ולהצביע על כלכלה פורחת כדי להצדיק את שלטונם הסמכותני. אבטלה גבוהה של הצעירים בתוספת קריסה של מגזר הנדל"ן – בו רוב הסינים משקיעים את חסכונותיהם – עלול להוות שילוב שיזעזע את יסודות השלטון. שליטים סמכותנים הניצבים בפני בעיות פנים, מרבים לחפש משבר בינלאומי כדי להסיט את תשומת הלב מן הבעיות. סין הגבירה לאחרונה את תוקפנותה המילולית כלפי טייוואן והיא אסרטיבית יותר בים סין הדרומי. ככל שהחדשות הכלכליות נעשות גרועות יותר, כך עלולה לגדול סכנת העימות.