התמרדות העילית הישראלית לנוכח תוצאת הבחירות בנובמבר הייתה מתוכננת מראש כפי שמעידות קלטות משיחות אהוד ברק עם חבורת הטייסים 555 וממנשרים, שכתב אבינועם ברוג, אחיו. גם האלימות המסלימה בהן מתוכננת בזדון, תוך ידיעה ברורה, שחונטת המשפטנים - היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה והשופטים - חברים בקשר הזה יחד עם בכירים מהצבא, מערכת הביטחון והמשטרה. ואומנם, כשהמתמרדים התפרעו, חסמו כבישים והציתו מדורות בנתיבי איילון, לא נעשה דבר נגדם. כשאלימות המתפרעים הגיעה לפגיעה פיזית (למשל, בשוטרים, בכתבי ערוץ 14, בכתב דתי של ערוץ 13 ובשר אבי דיכטר) כמעט לא נעשה דבר למצוא את העבריינים ולמנוע את הישנות התקיפות. "אלדאולה מענא" (הממשלה עִמנו), זעקו הערבים במאורעות תרפ"ו-תרפ"ט (1939-1936) - כמו ממשיכיהם בהתמרדות העילית כעת. ההפיכה הצבאית (פוטש) שאנו בעיצומה, מאוששת את מה שחוקרי המשטר הישראלי אמרו הרבה לפניי - במדינת ישראל יש צבא שיש לו מדינה. בכירי הצבא - בסדיר, במילואים ובדימוס - נחרדו לנוכח המהפך שחל בימין הישראלי. הוא לא רק ניצח בתום מערכות בחירות צפופות ומתישות והרכיב ממשלה, אלא בכוונתו לשלוט. כלומר, למצות את זכותו לנהל את המדינה, למשול, וכך לזעזע את אושיות המשטר הישראלי, שבו חמסה העילית זכויות-יתר עתירות - בצבא ובמערכת הביטחון, במערכת המשפט, באקדמיה, בתעשיה, בבנקים ובעוד ענפים - על חשבון העם והדמוקרטיה. העילית נתקפה מראש בחרדה כיוון שהמגמה ברורה, וממשלת בנט-לפיד הוכיחה זאת: לשמאל ולעילית אין סיכוי לעלות לשלטון בבחירות - גם בעזרת הח"כים הערביים - וסיכויהם לעשות זאת קט̤נים בהתמדה מביכה עקב יתרון דמוגרפי ניכר וגד̤ל, שיש לגוש הימין באוכלוסייה היהודית במדינת ישראל.

התנערות

הבחינה האידיאולוגית חשובה ביותר להבנת התהליכים. העילית, כחלק מהשמאל, מתנערת מקשריה לעם היהודי, וכנראה, שואפת למדינת כל-אזרחיה - מדינה ככל העמים. לכן, טיפחה הסתננות ארצה של לא-יהודים (אתיופים, אריתראים, סומאלים, סודנים, פיליפינים, הודים, אוקראינים ועוד), ובית המשפט העליון מונע את גירושם מהארץ. העילית איבדה את קשריה ליהדות, ומשתדלת להתנער משייריהם. לכן, יכול אהרן ברק לומר (בראיון המפורסם עם רוני קובן), שאומנם במגילת העצמאות נועדה המדינה להיות יהודית (דרך אגב, דוד בן-גוריון, שניסח יחד עם הרב מיימון את המגילה, שחברי מועצת העם חתמו על עותק ריק שלה, ניכש ממנה שבעה-עשר אזכורים לדמוקרטיה), אך אין לו שמץ של מושג על יהדות, וגם לא טרח ללמוד. עבורו קיים רק היסוד דמוקרטיה (כמובן, רק בדרך שהוא מפרשהּ, שאין בִּלתה, ועליה זכה בכינוי החביב, "שודד-ים משפטי"), שכאמור, אינו במגילת העצמאות אלא נוסף כעבור כחמש שנים על-ידי השופט העליון שמעון אגרנט בפסק-דינו בעניין סגירת העיתון "קול העם". כפי שמגדיר ד"ר גדי טאוב, מורכבת העילית הישראלית - כמו הנוהים אחריה - מ"ניידים". כלומר, חסרי שורשים יהודיים בארץ-ישראל. לכן, הם אינם מדברים על "ירידה" (מונח, שכבר מצוי בתורה, אך נמחק בזדון מאוצר המלים הישראלי), אלא על "רילוקיישן": היום אני כאן. מחר אהיה שם - כמו היהודי הנודד. מה ההבדל?! ההבדל מהותי. יהודים שאפו להגיע ארצה משך כל שנות הגלות (עוד מונח שמחקה העילית והחליפה אותו ב"תפוצות"), כיוון שזה עיקר ביהדות, ולא רק בציונות. כדי להפוך את הישראלים ל"ניידים" סירסה העילית את לימודי התנ"ך, את לימודי מסורת ישראל, את לימודי תולדות עם ישראל ואת לימודי הגאוגרפיה של ארץ-ישראל. רק כרבע מתלמידי התיכון (כולל תלמידי התיכונים הדתיים) ביקרו בירושלים. הם מכירים היטב את נמלי התעופה באירופה ובארצות-הברית, אך לא את ארצם. וכל זה מעשה זדוני, שמתוכנן מראש לנתק בין הנוער לבין יהדותו. כפי שאמר יעקב חזן, ממייסדי "השומר הצעיר": "רצינו לגדל אפיקורוסים, וצמחו לנו עמי-ארצות". והם מנוגבים מכל ידע ביהדות - הודות למערכת הקלוקלת של החינוך הממלכתי. ההפיכה הצבאית (פוטש) שאנו בעיצומה, נועדה להחזיר את הגלגל אחורה, כדי להחזיר את השלטון לידי הראויים (רק בעיניהם, כמובן) לשלוט במדינת ישראל - העילית. הפוטש נועד גם לשמור על הגבינה של העילית לבל יזיזו אותה וחס וחלילה לבל ינגסו בה בלתי-ראויים בעליל.

אלימות

כרגע ההפיכה הצבאית אלימה ביותר - כמובן, בשם הדמוקרטיה. האלימות החל בפרעות בלפור, ומסלימה כיוון שרשויות האכיפה ורשויות החוק הן חלק מהמפכנים. ודוגמה טובה לכך הוא ניצב עמי אשד, המפקד הקודם של מחוז תל אביב במשטרה. בכל מדינה דמוקרטית, קצין משטרה, שנושא במדים בהיותו בשירות (גם ביומו האחרון במדים, למזלנו) נאום פוליטי היה מוצא את עצמו מיד מודח וכלוא. ביטויי המרדה והסתה של רבים ממובילי ההתמרדות וביטויים של המרדת חיילים וקצינים לסרב לשרת במילואים הנם עבירות פליליות ועבירות לפי חוק השיפוט הצבאי (חש"צ) ולפי פקודות מטכ"ל - אך במדינתנו שוררת מדיניות ותיקה ואיתנה של אכיפה בררנית - גם בצבא - כמובן, בשם הדמוקרטיה. גם אם הסרבנות טרם פגעה בכשירות הצבא, נִזקהּ אדיר, כיוון שנרמלה את הסרבנות. העילית הדגימה לעם שהיא משרתת בצבא רק על תנאי. והתנאי הזה פוליטי. כלומר, החמרה של הפוליטיזציה של צבאנו, שגם כך הורסת אותו מבפנים. הקליפ הנהדר - שלעג לטייסים המתמרדים, ותיאר טייס שואל חייל "ירוק" מה דעתו על הרפורמה המשפטית; וָלא, לא יסייע לו - הכאיב קשות כיוון שפגע בול בין עיני המתמרדים. בניגוד להפיכות רבות, אצלנו מתמרדים כעת העילית, בעלי הפנסיות התקציביות האדירות והעשירים נגד העם. שמענו את דברי השחצנות של המיליונר קובי ריכטר, ולא הזדעזענו, כי התרגלנו לסגנון הגס. התמרדות המיעוט השב̤ע מאוד, שתובע להנציח את הפלוטוקרטיה (שלטון העשירים) ואת האוליגרכיה (שלטון המעטים) נישאת על גלי תעמולה, התומכת למרבה הדמגוגיה בדמוקרטיה. כך, התעורר שוב העימות הוותיק בין עיירות הפיתוח לבין הקיבוצים שדיכאו אותן. את ראשית המופע הנוכחי ראינו בעימות בין צעירי (!) בית-שאן לבין חברי קיבוץ ניר-דוד (תל עמל), שחסמו את גישת הבית-שאנים לנחל אסי, הזורם בשטח הקיבוץ. המחאה, כביכול על הרפורמה המשפטית, מיצתה את עצמה. המסכות הוסרו. המתמרדים פתחו במלחמה על רוח המדינה. הם אינם רוצים מדינה יהודית. הם אינם רוצים דמוקרטיה. הם רוצים מדינה שבה ישלטו ללא-מצרים ותהיה רק שלהם - גם אם הם מיעוט קט̤ן בעם. מדי שבוע נחשפים בהתמדה חלקים נוספים מפניה של המחאה, ומצביעים על כוונות מממניה - ישראלים, זרים וממשלות זרות.

שורפים את המועדון

הבעיה העיקרית הנה, שגם אם תיכשל ההפיכה הצבאית היא עוסקת במרץ ובכוונה תחילה בשריפת המועדון ובערעור היסודות שעליהם הוקמה מדינת ישראל. הפוטש הספיק לקרוע הרבה מאוד חבקים, שהחזיקו את החברה היהודית בישראל שלמה - למרות השסעים הפוליטיים, האתניים, הדתיים והכלכליים, שמלווים אותה מראשית המאה העשרים. הרבה שנים יעברו עד שהקרעים האלה יתאחו שוב, ויגלידו - אם בכלל. עד היום מדממים הפצעים שאפרים קישון (שמלאו מאה שנה להולדתו) הציגם בסרטו "סלאח שבתי". והרושם הקשה שיוצרים האירועים מזכיר את הנאמר במשפט שלמה בידי האם הלא-נכונה. "אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ [שלמה] וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו ... וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ" (מלכים א', פרק ג', פסוקים ט"ז-כ"ו).