במשך שלושה עשורים שגשגו הכורדים בעוד עירק שוקעת. כורדיסטן נהנתה מן הצמיחה המהירה ביותר במדינה. נבנו בה מתקני נפט, בתי מלון וכבישים. עם הצבעה בעד עצמאות במשאל העם ב-2017, עתידה נראה ורוד. שש שנים מאוחר יותר החלום התפוגג – קובע אקונומיסט. הודות לביטחון משופר וההכנסות מנפט, ריסקה בגדד את האוטונומיה הכורדית והממשלה האיזורית מאבדת כוח. הכורדים יכולים להאשים בעיקר את עצמם, טוען אקונומיסט. המאבקים בין שתי המשפחות המרכזיות – ברזאני במערב וטלבאני במזרח – התעצמו. מאז שנת 2017 מנהיגיהן העבירו את הכוח לבניהם, בעלי האופי המנוגד. המפלגה הכורדית העצמאית של ברזאני והאיחוד הפטריוטי הכורדית של טלבאני מתקוטטות על משאבים מתדלדלים. שריהן מצביעים זה נגד זה בישיבות הממשלה בבגדד. טלבאני, החלשה בין השתיים, מבקשת בגלוי את תמיכתה של בגדד. הרציחות ההדדיות התחדשו. הדיכוי הפנימי גובר: הבחירות שנועדו ל-2022 נדחו לפברואר 2024 לכל המוקדם. חופש העיתונות, שהיה גאוות האיזור, מוגבל. ממשלת עירק מנצלת יריבות זו כדי לזכות מחדש בכוח שאיבדה כאשר הכורדים התקוממו ב-1991 נגד סדאם חוסיין. היא התחילה בכסף. בית המשפט העליון השתמש השנה בפסיקה של בוררות שהתקיימה בפריז כדי להוציא אל מחוץ לחוק את מכירות הנפט בכורדיסטן, וכך נמנעו מן הממשלה המקומית ההכנסות ממכירת 450,000 חביות ביום. תשלום השכר תלוי כעת בהקצבה החודשית המגיעה מבגדד. חוק התקציב הנוכחי מאפשר לכל אחד ממחוזות כורדיסטן לבקש תקצוב ישיר, מה שעשוי לפתות את טלבאני לפרוש מן הממשלה שבשליטת ברזאני. בגדד משתלטת גם על גבולותיה של כורדיסטן. היא הציבה את אנשיה במעברים היבשתיים ובנמלי התעופה, ולמעשה נטלה לעצמה את הזכות לקבוע מי ייכנס ומי ייצא. משפחת טלבאני עודנה נהנית מההכנסות מהברחת המכוניות והסיגריות מאירן, אך לא לאורך זמן. הפסקת רכישת הנפט העירקי בידי טורקיה שללה מהכורדים את דמי המעבר שגבו על סחר זה. בכיוון דרום מהדקים הצבא והמיליציות השיעיות הקשורות אליו את שליטתם בשטחים השנויים במחלוקת אותם תפס הממשל המרכזי אחרי משאל העם של 2017, ולאחר שמאז ניתן עידוד לערבים להתיישב בהם כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי.