שני בני אדם נרצחו אתמול (21.8.23) בתוך 12 שעות. בת-שבע נגרי - גננת מסורה, אם אהובה - נרצחה בפיגוע טרור בהר חברון. עבד אל-רחמן קשוע - עובד ציבור, מנכ"ל עיריית טירה - נרצח בפתח משרדו. ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר מיהרו להגיע לזירת הפיגוע. זירת הרצח לא עניינה איש. המספרים מאז תחילת השנה - ותחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית - הם איומים, מזעזעים, מחרידים; כל התארים נכונים. 34 יהודים נרצחו בפיגועי טרור, לעומת 33 בכל השנה שעברה. 155 ערבים ישראלים נרצחו על-רקע פלילי, לעומת 116 בכל השנה שעברה. אם חלילה יימשך הקצב הנוכחי, השנה כולה תסתיים עם 51 קורבנות טרור ו-235 נרצחים בחברה הערבית. וזה אומר: פי 1.55 נרצחים בטרור, כפליים נרצחים ערבים. מספר הנרצחים הערבים השנה עד כה עולה על מספר כל הנרצחים בפיגועים בשנים 2023-2016. אין ספק שהטרור מטריד את בנימין נתניהו ועמיתיו. זה מובן מאליו וזה גם ניכר בהתבטאויותיהם ובפעולות הסיזיפיות הבלתי-פוסקות של צה"ל והשב"כ נגד המחבלים. אם ניישם את אותם מבחנים על הרציחות במגזר הערבי, המסקנה המתבקשת תהיה שזה פשוט לא מעניין את הממשלה והעומד בראשה. לא רק שהם לא מגיעים לזירות, לא רק שהם לא מדברים; הם לא עושים דבר. איך אני יודע? בדקתי את קנה המידה המהימן ביותר: סדר היום של ישיבות הממשלה ה-37. היא קיימה עד כה 30 ישיבות וסדר היום של 28 מהן פתוח לעיני כל באתר משרד ראש הממשלה. בישיבות הללו נדונו 224 נושאים, החל ממינויים בכירים, דרך יישום ההסכמים הקואליציוניים וכלה במדיניות כלכלית. כמה דוגמיות: ייעודו של משרד ההסברה, קליטת בני המנשה, הקמת הרשות לזהות יהודית, טכס הדלקת המשואות, ועדת שרים לענייני קבורה, שיקום גן לאומי סבסטיה ומניעת שוד עתיקות ביהודה ושומרון. האלימות הגואה בחברה הערבית לא נדונה אפילו פעם אחת. ב-18.6.23 אישרה הממשלה את הקמתה של ועדת שרים לענייני החברה הערבית, בראשותו של נתניהו. סמכויותיה: "טיפול בענייניהם של אזרחי ישראל מקרב החברה הערבית לרבות בתחומי התעסוקה, רווחה, חינוך, בריאות, ביטחון אישי, דיור, תרבות, ספורט, פיתוח כלכלי. הוועדה תקדם צעדים משמעותיים במאבק לצמצום הפשיעה בחברה הערבית לאור העלייה העקבית בשנים האחרונות בהיקף הפשיעה". נשמע מרשים. יש גם שיתרשמו מכך שלא פחות מ-16 שרים (כמעט מחצית מחברי הממשלה) חברים בוועדה, ובהם שרי המשפטים, האוצר, הביטחון הלאומי, החינוך, הפנים והבריאות. אבל בפועל, זה עושה רושם של העמדת פנים. לא רק שנתניהו מאוד אוהב להקים ועדות שלא משיגות יותר מדי, אלא שברור לחלוטין שוועדה בת 16 חברים אינה הפורום המתאים לקבלת החלטות מהירות ויעילות. היא התכנסה עד כה פעם אחת, בחודש שעבר, ולפי הודעת משרד ראש הממשלה "החליטה על הקמת ועדת משנה, בראשות ראש הממשלה, לקידום המאבק בפשיעה בחברה הערבית בישראל, שהוסמכה בין היתר להחליט בעניין סיוע השב"כ למשטרת ישראל לטיפול בפשיעה בחברה הערבית". אינשאללה. בינתיים הכל קלאם פאדי. זה לא צריך להפתיע במיוחד כאשר זוכרים מי מופקד על ביטחון הפנים בממשלה הזאת ובמידה רבה קובע את דרכה. כאשר הגזען ותומך הטרור איתמר בן-גביר הוא שאמור להוביל את המאבק בפשיעה במגזר הערבי, קשה לצפות ליותר מדי. אם לשפוט לפי הצהרותיו ותוכניותיו והצעותיו, הרי שבדיעבד - הפשיעה הזאת מקדמת את רצונו להקים מיליציה פוליטית (המשמר הלאומי) ואת שאיפתו להכניס את ערביי ישראל לפיקוח הדוק (השב"כ). בן-גביר ידע היטב לרקוד על הדם, הן בפיגועים והן בפשיעה, בימיה של הממשלה הקודמת וזהו במידה רבה בסיס כוחו האלקטורלי הנוכחי. כעת זה קורה במשמרת שלו, ואזי או שהוא ועמיתיו לימין הקיצוני מוצאים אשמים אחרים (שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד) או שהם נעלמים ונאלמים. מתי הוא כן מדבר? כאשר צריך להגן על שוטרים שתקפו ערבים. אפשר גם לראות את הדברים בהקשר רחב יותר. זוהי אותה ממשלה בה שר האוצר מקפיא תקציבים למגזר הערבי. זוהי אותה ממשלה שלפחות חלקים ממנה רוצים לספח את יהודה ושומרון ומייחלים לקריסתה של הרשות הפלשתינית. זוהי אותה ממשלה שחברים בה מביעים תמיכה פומבית בטרור יהודי נגד ערבים. זוהי ממשלה בה יש מחיר אחד לדם יהודי ומחיר אחר לדם ערבי.