בעוד ימים ימלאו 50 שנה למחדל המודיעין אשר כמעט וחיסל את הבית השלישי. אותה אוירה, של אין אונים שבה לאפיין מהדורה נוספת שאולי ניתן לכנותה "מלחמת יום כיפור - מהדורת הטרור". ההבדל: במהדורת הטרור הנוכחית, לא הופתענו. זאת ועוד: עדיין אפשר להבחין בשרידי המחלוקת סביב הסוגיה: האם ניצחנו במלחמה ההיא, ואולי הקרבות שהתחוללו לפני יובל שנים הם שהיוו את התשתית, הכואבת, שעליה נחתם הסכם השלום עם מצרים. ועתה, מתחוללת כאמור, המהדורה הנוספת של "מלחמת יום כיפור", במהדורת המאבק בטרור.
עד כה, ניצח הטרור הפלשתיני את כל זרועות הביטחון. זו מסקנה כואבת מאד, אך נאמרת כאן נוכח המציאות הגלויה לכל. ארגון טרור מצליח להנחית מכות כואבות, אובדן של חיי אדם, על מדינה אשר על הצבא שלה נאמר תכופות כי הוא מן החזקים בעולם, ואולי החזק שבהם. כל אחד מקוראי שורות אלה יוכל לשחזר את מתכונת השידורים הישירים ממקומות הפיגועים ואף את מירב דברי הפרשנות שמשמיעים באולפנים אנשי ביטחון, אלופים (במיל.) או גמלאי השב"כ. המתכונת הזאת הייתה למסורת, מסורה עצובה, ולאורכן של עשרות שנים מאז מלחמת ששת הימים ואף לפניה.
לפני 1967 חבלי יהודה ושומרון נשלטו על-ידי ממלכת ירדן, וארגון הטרור - אש"ף - החל לפעול עוד לפני שהוקמה התנחלות אחת. אך ליתר דיוק: התקיימה אז וקיימת גם עתה התנחלות אחת, גדולה, מאוכלסת במיליוני תושבים ושמה בפי הפלשתינים: מדינת ישראל. זו ההתנחלות שנפגעת. כל זרועות הביטחון, ובעיקר צה"ל, מן הצבאות החזקים בעולם, כל אלה לא מנעו ולא מונעים את הטרור הרצחני, הפלשתיני. המתכונת השגרתית של עידכוני החדשות בשידורים בימי פיגועים, רק מנציחה את הקביעה העצובה: לישראל אין דרך לבלימת הטרור. כלומר, כל הרעיונות, כל אמצעי הביטחון והמודיעין וההצהרות הלוחמניות, כל אלה לא מונעים את הפיגועים למיניהם. את הטרור גם לא מנעו פשיטות צבאיות או הסכמים מדיניים. ולמרבה הצער, עלינו להסיק כי הבטחות מדינאים למחיקת הטרור או איומים בלבד, גם לא הסכמים מדיניים עתירי אשליות, לא יקטעו ולא קטעו את המסורת האכזרית שעיקרה קטילת חיי יהודים. אם כך, אולי על צה"ל, בפקודת הממשלה, יהיה לנקוט בחידוש פעולות תגמול ממש כמו בשנות החמישים, שנות המאבק במרצחים הפלשתינים שכונו "מסתננים". היו אלה פעולות נקם שלא מנעו את פעולות הטרור. ייתכן מאוד שמציאות אכזרית זו מחייבת את השלטון לומר לציבור האזרחים את האמת: זו המציאות. עד עתה, איננו מחסלים את הטרור. אלה הם חיינו. בנוסף לצעדים הצבאיים, מוטלת החובה לתדרך את הציבור, כיצד לנהוג על-מנת לחמוק מפיגוע אפשרי.
לא די בהמצאת הסברים על מה ולמה יוצא פלשתיני מביתו ואקדח בחיקו. לא כל מרצח פלשתיני קיבל מאירן שיחת טלפון מדרבנת לפיגוע. אך יש להמציא: באילו אמצעים יש לנקוט כדי להקשות על המרצח או המרצחים בנתיב הטרור, ביחוד כאשר הם עלולים להגיע לרחוב דיזנגוף ודומיו. האם מתקיימת חשיבה על סוגיה חיונית זו? כי ייתכן מאוד שעל האזרחים לנקוט באמצעי מנע, שאינם מוכרים לנו, שיצמצמו את הפיגועים.
נאמר, וידוע לכל: אכן זרועות הביטחון מונעות, כנראה, פיגועים רבים, אך לא די בכך. יש לתדרך את הציבור, להחדיר בו את התודעה, כיצד מיליוני אזרחים שאינם לובשי מדים, יוכלו לנקוט באמצעי מנע, שאינם מוכרים. אולי, בסיוע בהיר, תוך ציות ומשמעת, ייפסק הקטל כתוצאה מאותם פיגועים שיתגלו רק לאחר פגיעתם האכזרית.