יש רגעים בהם חובה להישיר מבט נכוחה אל המציאות ולקבל החלטה, הכרעה, גם אחרי 75 שנות תקומה ותחיית העם היהודי השב למולדתו. יש רגעים בהם תהליכי עומק המתרחשים אט אט כבישול איטי של חמין, טשולנט או סחנה, מקבלים טעם מיוחד, מעודן, עד אשר טעמם נהפך למר והקדרה אף עלולה להישרף. יש רגעים בהם המציאות מחייבת עצירה מסודרת להתארגנות ולבחינת המצב העכשווי ביחס אל הכלל. החברה החרדית נמצאת בימים אלה תחת מתקפה שטרם נראתה כמותה מאז שובו של העם למכורתו, התקפות בחזיתות רבות אשר מטרתן אחת היא, היפרדות או חינוך מחדש על-ידי הפטרונים שלעולם אינם מתחלפים. ההתקפות על החברה החרדית וההבנה כי יש מי שיודע טוב יותר מהם מה טוב עבורם, נמשכות כל השנים אך ניתן היה לחיות עימן, מידתיות ואיזונים ששרדו 75 שנות חיים משותפים תחת שמיים אחד. הימים האלה הם ימי עברה חרון וזעם בלתי נשלט, ימים בהם ניתנה זכות הדיבור לשנאה והמחלוקת היא לחם חוקם של מתעבי החרדים. לא הייתה שעת כושר כזו, לא הייתה עדנה כזו לשונאי החרדים כמו ימים אלה, בהם הפכו לאובייקט של לעג, של שנאה, של בוז, של היהודים הנרדפים לאורך כל ההיסטוריה בשל מה שהם מסמלים. שונאי נשים, מחללי כבוד האישה, מדירי נשים, אלו קיתונות של שופכין וזוהמה הוטלו על ראשי החרדים באשר הם בשל קומץ קיצוני המוקע גם הוא על-ידי החרדים. משתמטים, תורתם ביזיונותם, אוכלי חינם, פרזיטים כבר אמרנו? אומרים הלוחמים והמצביאים, הגנרלים והפוליטיקאים שלו רק היו מסכימים לתמוף בדעותיהם היו מובלים ברחובות בני ברק וירושלים על אפיריון של מלכות, נישאים ועטרה לראשם. פרזיטים עלוקות, רודפי בצע, חמדנים, מושחתים, סחטנים, מוצצי דם, כל מילות הזוועה הללו נאמרות כמעט בכל יום על-ידי יהודים ליברלים, הגונים, נורמטיביים, שוחרי דמוקרטיה וצדק, שכל חפצם הוא "להציל את החרדים מעצמם". בורים נבערים, אנאלפביתים, חסרי ליבה, משריצי ילדים, עניים הנדונים עוד ברחם אימם לחיי עוני וניוון, חיי אומללות, מטיפים כמעט בכל יום מחדש משכילים, בעלי תארים, המבקשים בסך-הכל: "לגאול את החרדים מבערותם". הכל נאמר כאן במדינת היהודים על החברה החרדית, אמירות שגדולי האנטישמיים בכל הדורות לא העזו לומר, הכל נאמר כאן ללא שסומק קל יכסה את פני הדוברים. הכה בחרדים והצל את עצמך, את מפלגתך, את מצבך בסקרים. ואכן בחודשים האחרונים צמחו בעליבותם אוטו אנטישמיים במדינת היהודים המבקשים להקים מחנות חינוך מחדש לחברה החרדית המתעקשת לא לקבל מהם הנחיות והוראות ולחיות על-פי דרכה, אמונתה וערכיה הנשגבים בעיניהם. לא בגלל ימי השנאה והחרפה, לא בגלל ימי הזעם ואיבה, לא בגלל החשש ממחנות לחינוך מחדש שמבקשים להכניס אליהם את החברה החרדית, לא בגלל, אלא למרות. הגיעה העת שהחברה החרדית תתכנס עם ראשיה ומוביליה, תערוך התאמות למציאות המתהווה, תבחן את נושא השירות הצבאי והשירות הלאומי, תקיים שיח פנימי והתבוננות מעמיקה, תוביל ולא תהייה מובלת, תחצוב דרכים נוספות של חיבור והשתלבות במדינה שאותה הם אוהבים ומעולם לא איימו לנוטשה בגלל שדעתם לא נשמעה. האוטו אנטישמים ימשיכו לזרוע שנאה, לשתול איבה ולקצור זעם בלתי נשלט. לעומתם, ראשי החברה החרדית וההנהגה חייבים למענם, למען דור העתיד, לחשב מסלול מחדש בנושאים בעלי משמעות על-פי ההלכה ועל-פי המציאות המתהווה כפוף להלכה היהודית עתיקת היומין שאלמלא היא, יכולנו להתגורר ללא נקיפות מצפון עם הנוטשים לברלין ולקפריסין. אחיי החרדים, לא בגלל מתקפות השנאה אלא למרות מתקפות האיבה, אל תיראו ואל תיחתו.