הטלטלות הכלכליות שאחרי הקורונה גרמו לוויכוחים אינטלקטואליים ומעשיים רבים, אבל כמעט כולם מסכימים שיש מעט דמיון בין 2023 לבין המשבר של 2008. ואז מגיעה סין הניצבת על סיפו של משבר הדומה מאוד לזה שעבר על שאר העולם ב-2008 – כותב פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. "אני לא יודע מספיק על סין כדי לצפות האם תצליח להכיל את הרגע בו כולם מבינים לפתע שהחוב הבלתי-נסבל הוא, ובכן, בלתי-נסבל" – מעיד קרוגמן על עצמו. לא בטוח שמישהו, כולל הסינים עצמם, יודע את התשובה לשאלה. אבל כן ניתן לענות על שאלת ליבה: אם סין באמת נקלעת למשבר נוסח 2008, האם הוא יזלוג לשאר בעולם ובמיוחד לארה"ב? תשובתו נחרצת: לא. גדולה ככל שתהיה הכלכלה הסינית, לארה"ב יש חשיפה מועטה להפליא לצרותיה מבחינה פיננסית ומסחרית. משבר 2008 נוצר כאשר התפוצצה בועת דיור ענקית וטרנס-אטלנטית. תוצאות ההתפוצצות הועצמו עוד יותר בשל קריסת "בנקי הצל" – מוסדות שפעלו כמו בנקים, יצרו סיכונים כמו הבנקים, אבל לא פוקחו כיאות ונעדרו את רשת הביטחון שיש לבנקים הרגילים. ענף הנדל"ן הסיני דהיום מנופח עוד יותר ויש לה מגזר גדול ובעייתי של בנקי צל. יש לה גם בעיות ייחודיות, בעיקר חובות הענק של השלטון המקומי. החדשות הטובות הן שסין איננה ארגנטינה או יוון, שהיו חייבות סכומים ניכרים למלווים זרים; החוב הוא ברובו של סין לעצמה. בעיקרון, הממשלה אמורה להיות מסוגלת לפתור את המשבר בשילוב של חילוץ הלווים ותספורת למלווים. אבל האם היא כשירה לעשות זאת? האם לפקידיה יש נחישות או הבנה מספיקות? קרוגמן אומר שזו הנקודה המדאיגה אותו במיוחד. סין צריכה להחליף השקעות נדל"ן רעועות בצריכה גבוהה יותר. אבל לפי כמה דיווחים, בכיריה ממשיכים לחשוש מפני צריכה "בזבזנית" וחושבים דווקא לעודד חסכנות. קשה גם להתעודד מן העובדה שפקידים סינים מגיבים למשבר בכך שהם לוחצים על הבנקים להלוות יותר, ובעצם ממשיכים במסלול שהביא את סין לנקודה הנוכחית. מכאן להשלכות על ארה"ב. ההשקעות הישירות של אמריקנים בסין ובהונג-קונג (השקעות המעניקות להם שליטה) מסתכמות ב-215 מיליארד דולר. עוד 300 מיליארד דולר מצויים במניות ובבנקים. 515 מיליארד דולר נשמע מספר גבוה מאוד, אבל לא בקנה המידה של המשק האמריקני. לשם השוואה: שוויו של ענף המשרדים האמריקני, המעורר דאגה רבה בשל הצניחה בביקושים, עומד על 2.6 טריליון דולר – פי חמישה מההשקעות בסין. החסמים הסיניים הרחיקו משקיעים זרים רבים, ולכן המשק הענק הזה משך כה מעט השקעות אמריקניות. ומה לגבי סין בתור שוק? סין היא שחקנית ענקית בסחר העולמי, אבל היא לא קונה הרבה מארה"ב – 150 מיליארד דולר ב-2022, פחות מ-1% מהתוצר האמריקני. לכן, למשבר בסין לא תהיה השפעה ישירה רבה על הביקושים למוצרים אמריקניים. ההשלכות יורגשו במדינות שמוכרות יותר לשוק הזה, כמו גרמניה ויפן, ולכך יהיה כמה רעשי לוואי בארה"ב – אבל ההשפעה הכוללת תהיה קטנה. למשבר בסין אולי אפילו תהיה השפעה חיובית קטנה על ארה"ב: הוא יפחית את הביקוש לחומרי גלם, במיוחד נפט, וכך יוריד את מחירם ויסייע להדברת האינפלציה. כל זה אינו אומר שעל ארה"ב לצהול אל מול משבר בסין או בכל מדינה אחרת, מדגיש קרוגמן. אפילו מהבחינה האנוכית ביותר, על ארה"ב לחשוש ממה שעלולים לעשות מנהיגי סין כדי להסיח את תשומת הלב של אזרחיהם מן המשבר. אבל במונחים כלכליים, נראה שמה שעומד להתרחש הוא משבר בסין ולא אירוע עולמי נוסח 2008.