לדברי ברידלאב, אספקת מערכות הנ"ט ATACMS דחופה עוד יותר. אפשר לשגר טילים אלו ממערכות ה- HIMARSשכבר בידי אוקראינה, כך שניתן להכניסם לפעולה בתוך יממה. הם מספקים יכולת פגיעה חזקה יותר ומדויקת ממרחק רב, הם יכניסו את חצי-האי קרים לטווח האש ובהפעלה נכונה ימנעו מהכוחות הרוסיים לפעול בו.
אולם, הממשל אינו מספק אותן מחשש לתגובתו של פוטין ובטענה שיש מעטות מדי מהן במלאי. בפועל, יש לארה"ב 3,000 מערכות כאלה; משלוח כמה מאות לאוקראינה לא יפגע בבטחונה. "זה בולשיט", צייץ הגנרל בן הודג'ס, שהיה מפקד כוחות היבשה של ארה"ב באירופה. "אם אין לנו מספיק, למה לא ייצרנו יותר? מדובר במחסור ברצון פוליטי, לא במחסור ב-ATACMS".
מחסור דומה ברצון פוליטי ניכר לעין גם בחוסר רצונו של הממשל לפעול ביתר תקיפות נגד הסגר הרוסי בים השחור לאחר קריסת ההסכם לייצוא הדגנים מאוקראינה, ממשיך בות. פוטין רוצה להוריד את אוקראינה על ברכיה ולא אכפת לו להרעיב את העולם, אך ממשל ביידן אינו עושה די הצורך.
האדמירל ג'יימס סטוורידיס, שהיה גם הוא מפקד כוחות ארה"ב ונאט"ו באירופה, אמר לפוסט: "אנחנו עדים לתקדים מסוכן, בו רוסיה למעשה שולטת בשטח ימי בינלאומי גדול". לטענתו, ספינות נאט"ו צריכות ללוות שיירות הנושאות מזון ודלק, מטוסי הברית צריכים לפטרל בקביעות מעל הים, וצריך לספק לאוקראינה טילים נגד ספינות וכטב"מים כדי להתמודד עם הצי הרוסי. אבל אין כל סימן שממשל ביידן שוקל צעדים כאלה.
הממשל מתגאה בכך שהעניק לאוקראינה סיוע צבאי ב-43 מיליארד דולר, ולאחרונה הסכים להעביר לה פצצות מצרר. אבל הוא ממשיך לגרור את רגליו במתן סיוע חיוני לו אוקראינה זקוקה בצורה נואשת, כאשר מתקפת-הנגד שלה אינה מתקדמת בקצב המצופה. ברידלאב אינו חוסך במילים: "הממשל שלנו אינו רוצה שאוקראינה תצליח יותר מדי, בגלל שאנחנו מורתעים, אנחנו מופחדים ואנחנו לא רוצים שפוטין ירחיב או יעמיק את המלחמה".
בות מסכם: חששותיו של ביידן היו מובנים בשעתו, אך כעת נראים מופרזים. מתקפות הכטב"מים האוקראיניות ברוסיה מפיגות את החששות המוגזמים מפני התוצאות של חציית הקווים האדומים של פוטין. הענקת סיוע לאוקראינה לא תגביר משמעותית את סכנתה של מלחמה רחבה יותר, אלא עשויה לקצר את העימות הנוכחי.