המשורר הקנוני של העם היהודי בתקופת התחייה חיים נחמן ביאליק הלך לעולמו והוא בן 61. זה אירע לפני 89 שנים. הלוויה כזאת לא ראה היישוב מעודו. הוא היה הסולם הגבוה של התרבות העברית משך עשרות בשנים, ועד היום לא עלה בידי איש מעמיתיו ליטול ממנו את הכתר הקנוני. זה היסוד לספר עב כרס בשם "כנפי ביאליק", שפרסם לאחרונה הפרופסור דוד פישלוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עידן הריבונות הוליד שורה ארוכה של משוררים. די למנות חלק מהם מן הזיכרון (ובוודאי אני מקפח כמה, לפי סדר הא"ב) - דוד אבידן, נתן אלתרמן, ארז ביטון, רחל בלובשטיין, יוכבד בת מרים, לאה גולדברג, חיים גורי, אורי צבי גרינברג, שאול טשרניחובסקי, רוני סומק, דליה רביקוביץ, יונתן רטוש, אברהם שלונסקי - ולדעת כי בכל הכבוד הראוי אין מי שייטול מידי ביאליק את שרביטו. בעולם ללא אינטרנט ומקלדת ובינה מלאכותית הוא הופיע בגיל צעיר עם אהבת ארץ ישראל ("היירד כפנינים הטל על הר חרמון"?) ומאוכזב באורח אישי ("הכוכבים רימו אותי") ועם עצב על גבול אסכולתו של זיגמונד פרויד נוכח אמו שנר השבת שלה תסס וכבה, ועם עוצמה ציונית ("הן לא ככנף רננים..." בשיר החלוצים "בשדה") וזעם על חולשת יהודים בגלות עת נפלו קורבן לפוגרום ולא הגנו על משפחותיהם ("לבית הקברות קבצנים"). אוצר שירי כה מגוון ועוד ספרות הפרוזה ועריכה פסקנית שחרצה גורל ספרים ועם מפעל איסוף ייחודי כספר האגדה ועם כוונה לרכז גם את המבחר משירת יהדות ספרד (יהודה הלוי, שלמה אבן אבירול ואחרים), וכאן מגיעה שאלה תמוהה: הרי יש קרקעית להיקף הכתיבה והפעילות של ביאליק, וכיצד זה אירע שהוא כמעיין המתגבר? ממשיכים לחקור אותו בלי שנוספה שורה אחת מפרי עטו מזה 89 שנים. מה שהחל במונוגרפיה של פישל לחובר לא תם. במרוצת השנים הופיעו מחקריהם של הפרופסור זיווה שמיר ואבנר הולצמן, וספרו האחרון של שמואל אבנרי ("כמה ביאליק יש"? בציטוט מהמחנך דוד ילין) והנה "כנפי ביאליק". כמה מחקר ניתן להפיק מיצירה של יחיד בלי מקלדת, שב-61 שנותיו חווה גם עשור של בצורת יצירתית? מה גם שיש רושם כי יצירת ביאליק היא כבאר ארטזית. המחקרים יוסיפו להיכתב, עוד ועוד. היו לו גם מכשולים. בביקורו בארץ התנהג בחספוס מאוס כלפי החלוצים. שלונסקי ארגן נגדו מרד ספרותי, וכשל (בדומה למרד שיארגן כעבור שנים נתן ז"ך לאלתרמן, וגם הוא כשל, וטוב שכך אירע לשניהם). ב"כנפי ביאליק" הצניע פישלוב במין פוריטניות בלתי מובנת את הרומן הסוער שקיים ביאליק עם המאיירת אירה יאן. הוא הזכירה בחטף, ורק פעמיים. זיכרון אישי: בפעם הראשונה שהנהלת הטלוויזיה הפקידה בידיי להנחות תוכנית מלאו 44 שנים למות ביאליק, והחוקרת שמיר התראיינה וסיפרה על המאהבת יאן ועל פרידתם הקשה, דבריה נחשבו לחידוש. לפני כן ומאז נהוג היה לראות ברעייתו של ביאליק מניה לבית אברבוך דמות אפורה כשק. דווקא ב"כנפי ביאליק" מצאתי עדות של מי שהרבתה להימצא בבית ביאליק, והנה מניה הייתה אישיות עצמאית והמשורר הלאומי נזקק לא פעם לעצתה ונסמך עליה. כאשר ביאליק דיבר על ארץ-ישראל ועיניו נצצו הסכימה מניה עם עמדתו, אך הוסיפה הסתייגות משלה כי גם בגולה היו הישגים חשובים ליהדות. הייתה לו גם קטטה פומבית עם זאב ז'בוטינסקי, שתרגם חלק מיצירתו לרוסית. ז'בו ראה בשיר "ראיתיכם בקוצר ידכם" ביקורת על מהלכיו האופוזיציוניים בתנועה הציונית והגיב כי פעם היה משורר ששמו ביאליק, וראו - איננו עוד. אך לחגיגות ה-60 חזר בו. ז'בו הבין היטב בספרות. באותה עת נחשב טשרניחובסקי - משורר בולט בזכות עצמו - לתאומו של ביאליק. אך השנים גרמו מעצמן להפרדת כוחות. כמו במרוץ מרתון, ביאליק השאיר את טשרניחובסקי במקום טוב ומכובד מאחור. פישלוב העמיס על חוג הקוראים 578 עמודים כבדים מנשוא (דילגתי פה ושם, מודה), וככל שנדמה כי הוא מקיף הכל - יודע/ת כל קורא/ת כי הספר הבא כבר בדפוס. חקר ביאליק הוא ככל הנראה פרפטום-מובילה.