בפרוח האקדמיה בשנותיה היפות הנהיג הפרופסור דן פטנקין שיעור שנקרא "כלכלה-ללא-כלכלנים". האוניברסיטה בירושלים העניקה יסודות להבנת הכלכלה לסטודנטים מחוגים אחרים במדעי הרוח והחברה. הרחבת הדעת, העשרת החשיבה. אנסה, לפי דפוס זה את כוחי במשפט-ללא-משפטנים, שכן שני תאריי הם ביחסים בינלאומיים ובהיסטוריה. לא במשפט. לקראת הדיון בבג"ץ על סירובו של יריב לוין לכנס את הוועדה למינוי שופטים - עוול מושחת מבחינה ציבורית - שלח שר המשפטים מכתב חצוף מאין כמותו ליועצת המשפטית לממשלה גלי מיארה-בהרב המסרבת לגונן עליו (על עזי פנים שכמותו כבר אמרו ביהדות כי "משהו חצוף כל כך - מכלל שרשע הוא"). למה דומה סירובו של לוין למנות שופטים למערכת חוק שמשוועת להם? לנהג אוטובוס שהוצב לקו 4. הוא רוצה את קו 5. אך יש לו מחויבות להחלטת ההנהלה. לפיכך התיישב ליד ההגה בקו 4 ולא התניע את האוטובוס. זו הפרת אמונים מובהקת, חוצפה המביאה לומר שאדם זה הוא "מכלל רשע". לוין גם מפיץ טיעון בציבור כי תפקיד היועצת המשפטית להגן על החלטות הממשלה. כן. אך תפקידה הראשון, המקדמי, להעמיד את הממשלה על גבולות החוק ועל מגבלות הכוח. זה המסד. הוא העיקר. הוא נועד למנוע מן הממשלה להחליק במדרון הפלילי. לוין מדלג עליו. רק לאחר מכן, אם מוגשת עתירה לבג"ץ על הפרקליטות להכריע אם בכוחה להגן על הממשלה. במקרים רבים הפרקליטות מגינה על הממשלה גם אם בדוחק. במקרים מעטים (גם בעבר) היא מסרבת ומאפשרת לממשלה לשכור עורך דין פרטי להגנתה. ועוד: יישובי ישראל מכוסים בכרזות של תומכי הדיקטטורה המודיעים כי אין לשופטי בג"ץ סמכות לבטל חוק יסוד. באמת? ניחא. אם זה נכון - אנא הראו את מראה המקום המפורש בו נכתב כדבר הזה. לדעתי לא היה ולא נברא, רק חלום בלהות. גם בארצות הברית לא הייתה בחוקה התייחסות לאפשרות כזאת. אבל בראשית המאה ה-19 קבע בית המשפט העליון כי יש לו סמכות לבטל חוק של הסנאט ובית הנבחרים, ואיש לא ערער על כך עד העצם היום הזה. ובכן אין איסור ואין אישור לבטל חוק יסוד. המודעות של תומכי הדיקטטורה כאילו חל איסור לבטל חוק יסוד מתבססת על מוצקותו של קרח ביום לוהט.