40 פעם חוזרות ונשנות המילים גורף/גורפת/כוללני בעמדת היועצת המשפטית לממשלה כפי שהוגשה לבית המשפט בעניין עילת הסבירות. בממוצע פעם אחת לכל 4 עמודים, בממוצע פעם אחת לכל 10 סעיפים (המסמך כולל כ-440 סעיפים). היועצת חוזרת וטוענת שוב ושוב כי העמדה שלה גובשה עקב היות השינוי בחוק היסוד גורף וכוללני, בכך שהוא סותם כל דרך לבית המשפט לדון באי-הסבירות של החלטות הממשלה, השרים וראש הממשלה. אינני יודע אם זו הייתה גם עמדתה המקורית כפי שהוצגה לשרים במהלך הדיונים המקדימים, אינני יודע אם הייעוץ המשפטי לממשלה ניסה לצמצם יחד עם השרים וחברי הכנסת את מידת השינוי בחוק, אני מקווה שכך היה כי זה בדיוק תפקידו של יועץ משפטי. אך בכל מקרה כעת מצביעה בפועל היועצת על דרך פשרה, דרך אשר לא תבטל את עילת הסבירות באורח גורף וכוללני, אלא תותיר צוהר לבית המשפט לפסול פעולת ממשלה או שר משריה בעילת סבירות הרבה יותר מצומצמת. הצמצום הנדרש יביא אותנו עשרות שנים לאחור, לתפיסה המקורית של עילת הסבירות, תפיסה שירשנו מהמשפט הבריטי שנקבעה בעניין וונסברי "אם החלטה שנוקטת רשות בעניין שבסמכותה היא כה בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה כזאת אי-פעם" או לתפיסה מקבילה המחייבת את הפעלת עילת הסבירות רק כאשר יש בה מרכיב של חריגה מסמכות. צודקת היועצת המשפטית לממשלה בנקודה זו. ביטול מוחלט של עילת הסבירות בפעולות הממשלה ושריה איננה נכונה ואיננה מועילה לאיש ואיננה מועילה גם לממשלה. הממשלה ממילא נתונה לביקורת הציבור. היא מאוד רגישה לביקורת הציבור ולכן היא מוגבלת בפעולותיה. לעומת זאת, בית המשפט אינו רגיש כלל וכלל לביקורת הציבור. הוא זה שפועל בחוסר סבירות קיצוני שבקיצונים. ולכן היה זה בית המשפט שהיה אמור להגביל בעצמו את סמכותו להחליט באורח בלתי סביר קיצונית. ומשלא עושה כן, על הממשלה והכנסת להורות לו לעשות כך בחקיקה, אך לא בחקיקה גורפת וכוללנית, אלא בחקיקה המצמצמת את האפשרויות של בית המשפט לפסוק כך. ואם כך יפעלו הממשלה והכנסת, הם יזכו לתמיכתה של היועצת המשפטית לממשלה, או לפחות יוציאו את העוקץ מהתנגדותה.