בנובמבר 1984 הוכה הציבור הישראלי בתדהמה עם חשיפת פרשה מזעזעת שבה הורה רב חובל ישראלי להשליך לים נוסע סמוי צעיר אפריקני. הנוסע, הורד לרפסודה מאולתרת ורעועה בניגוד לרצונו ותוך שימוש באלימות פיזית מצד רב החובל. גורלו של הנוסע הסמוי לא נודע לעולם. האירוע המזעזע התרחש באוניית המשא הישראלית "מורן" ב-8 במרס 1982 ונחשף לציבור רק בנובמבר 1984 שנתיים וחצי לאחר התרחשותו. נגד רב החובל הוגש כתב אישום והוא הורשע בגין פציעת הנוסע ובשילוחו בכלי מסוכן ונדון לשנתיים מאסר על תנאי בלבד. שוחחתי בימים אלה עם אייל פארן מקיבוץ בצפון, אחד מחברי צוות אניית מורן. אייל שלח אלי מכתב הנושא את התאריך 18.3.82 שכתב להוריו בקיבוץ מדרבן שבאפריקה ימים ספורים לאחר השלכת הנוסע הסמוי לים ובו הוא מתאר את התרחשות האירועים ממראה עיניו. על סמך עדותו וכן על סמך עדויות של אנשי צוות האונייה נוספים שהעידו בוועדת חירם לחקירת הפרשה, מבקש אני להביא את סיפורה של פרשה מחפירה זו, שנשכחה עם השנים ויש שיגידו הושכחה.

נוסע סמוי אפריקני עולה ל"מורן" בטנזניה

בפברואר 1982 הפליגה מנמל חיפה אוניית המשא הישראלית "מורן" כשיעדה נמל דרבן בדרום אפריקה. הספינה הייתה שייכת לחברת הספנות "תרשיש" של התנועה הקיבוצית המאוחדת. קברניט האונייה היה אבנר גלעד (צ'יזיק) רב חובל ותיק, אז בן 57, מקיבוץ נחשולים. אנשי צוותה היו ברובם ישראלים, חלקם בני קיבוצים. בין אנשי הצוות בהפלגה זו: הקצין השלישי רון גורפינקל בן 29 מתל אביב, אייל פארן מקיבוץ יפתח (ימאי), זאב קורנברג מבית שמש (נגר האוניה וסגן רב המלחים), ליאון, צעיר מקיבוץ גבעת ברנר. בצוות היו גם 3 נשים ובהן צעירה בשם דוריס כיום חברת קיבוץ בצפון. ב-8 מרס 1982 ערב חג פורים תשמ"ב, בעת שעגנה "מורן" בנמל דאר א-סלאם בטנזניה בדרכה מקניה חזרה לישראל, עלה על האונייה בחשאי נוסע צעיר אפריקני שחום עור, מבלי שאיש הבחין בעלייתו. הוא התגלה בשעת בוקר ליד מחסן האניה רק לאחר שהאונייה עזבה את הנמל בטנזניה והייתה כבר בלב ים. מספר אייל פארן: כשנודע לקברניט אבנר גלעד על הנוסע הסמוי הוא השתולל מכעס וצעק "תיזרקו אותו לים תיזרקו אותו לים". גלעד כינס כמה מאנשי צוות האניה ודרש לבנות רפסודה מעץ ולהוריד על גבה את הנוסע לים. אנשי צוות האונייה סירבו לבנות את הרפסודה המבוקשת והתפתח מעין מרד נגד הקברניט". לבסוף נבנתה הרפסודה ונמצאו אנשים שבנו אותה או סייעו לבנייתה. הרפסודה הייתה בגודל של כ-2X2 מ"ר, נבנתה באופן מאולתר משיירי קרשים של אריזות מטענים ולחלוטין לא הייתה בטוחה לשיט.

הנוסע הוכה והושלך לים

אי שם מול חופי מוזמביק כשהאונייה "מורן" כנראה חודרת לשטח המים הטריטוריאליים של מוזמביק, קשר הקברניט גלעד את הנוסע האפריקני שחום העור ההמום וחסר הישע בחבל ובחגורת הצלה במטרה להורידו מהאונייה לרפסודה הרעועה והמאולתרת שנזרקה לים. כשגילה הנוסע ההמום התנגדות וסירב לרדת, היכה אותו הקברניט מכות נמרצות. תקיפת הנוסע הסמוי נפסקה רק כאשר אחדים מאנשי הצוות נחלצו לעזרתו וחצצו בינו לבין רב החובל. לבסוף הורד הנוסע האפריקני חסר ישע וההמום לים והושם ברפסודה שנזרקה לים שכבר עם הנחתה בים החלה לשקוע ולגלות אי-יציבות. מיד לאחר מכן מיהרה הספינה להפליג משם, כשהיא עוזבת את הנוסע חסר הישע לנפשו ולגורלו. היו כמה מאנשי צוות האונייה שמחו על הורדתו והכאתו של הנוסע ואף בכו או דמעו למראה עיניהם, אולם רובם עמדו מנגד והסתכלו. כשנשאל אחד הספנים מדוע לא סירב פקודה לקברניט ענה: "בשבילי הקברניט הוא אלוהים". גורלו של הנוסע הסמוי לא נודע לעולם. אולם קיימת סבירות גבוהה כי לא שרד. המרחק בין מקום השלכתו למים עד חוף לא ידוע במדויק מוערך במאות מטרים רבים וקשה להאמין שהצעיר לאחר שנפצע היה מצליח לעבור מרחק זה. אגב איש לא וידא אם הצעיר האפריקני יודע לשחות. אייל פארן יודע לספר כי דקות אחדות לפני שהנוסע האפריקני הורד לים ראה מספר כרישים כחולים משייטים בסביבת האונייה. באפריל 1982 שבה "מורן" לנמל חיפה. ביומן הספינה דיווח רב החובל בקצרה ובמשפט אחד "מצאנו נוסע סמוי והורדנו בחוף מוזמביק".

הפרשה נחשפת לאחר שנתיים וחצי לאחר התרחשותה

אנשים לא מעטים בענף הספנות, בתנועה הקיבוצית וגם במערכת הפוליטית ובתקשורת ידעו על הפרשה המחפירה או שמעו פירורי מידע על-אודותיה זמן קצר לאחר התרחשותה. מספרים כי הדבר הגיע אף לידיעת כתב טלוויזיה ידוע, אולם העדיפו לשתוק להתעלם וגרמו להשתקת הפרשה. הפרשה נחשפה לציבור בנובמבר 1984 שנתיים וחצי לאחר התרחשותה. מידע על השלכת הנוסע הסמוי לים באניית מורן הגיע לידי יגאל סרנה כתב עיתון "חדשות". סרנה נפגש עם כמה מאנשי צוות האונייה, שמע את עדויותיהם ופירסם בעיתונו "חדשות" ב-9 בנובמבר 1984 כתבה על האירוע המזעזע וחשף למעשה לראשונה את הפרשה בפני הציבור הרחב. לכתבה צורפו צילומים שצילם איש צוות האונייה זאב קרונברג ובהם נראה בבירור קברניט האונייה רב חובל גלעד כשהוא מוריד את הנוסע הסמוי לרפסודה. כמו-כן ניראת בצילומים הרפסודה המאולתרת שנבנתה משיירי עץ ועליה הנוסע הסמוי חסר האונים והמושפל. בעקבות עיתון "חדשות" דיווחו שאר העיתונים וגם הטלוויזיה הישראלית בהרחבה על הפרשה. ההלם והתדהמה היו גדולים. במיוחד נוכח העובדה כי מדובר באונייה ישראלית השייכת לתנועה הקיבוצית ואשר חלק מאנשי צווה הם בני קיבוץ. קברניט האונייה אבנר גלעד היה רב חובל מוערך רב פעלים ממייסדי קיבוץ נחשולים. שירת בפלי"ם (פלמ"ח), עסק רבות בנושא העפלה ובהבאת עולים פליטי שואה לארץ ובהמשך שירת כמפקד בחיל-הים הישראלי ולאחר שיחרורו מצה"ל היה עובד משרד החינוך בתחום החינוך הימי. היו שהתקשו להאמין לסיפור השלכת האפריקני למים והגדירו אותו כשמועות ורכילות. בנוסף לאירוע המחפיר עצמו לא פחות היה מקומם קשר השתיקה הממושך של מעורבים וגופים רבים שידעו על הפרשה ובשתקם גרמו להשתקתה. רק בודדים ביותר פעלו לחשיפת הפרשה וכנראה הושתקו או חששו.

"ועדת חירם"

בעקבות פרסום הפרשה בעיתונות והסערה הציבורית שעוררה, הורה שר התחבורה חיים קורפו, ב-11 בנובמבר 1984 להקים ועדת חקירה בראשות דן חירם מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר, לבירור נסיבות הפרשה. ועדת החקירה שמעה עדויות של המעורבים בפרשה, חקרה את רב החובל אבנר גלעד ואנשי צוות האוניה וכעבור כשבוע ב-18 באוגוסט 1984 פרסמה מסקנותיה וקבעה כי: "רב החובל טעה בשיקול דעת ופעל בניגוד לאמות מידה חוקיות לנורמות מוסריות בחברה הישראלית". דוח ועדת חירם הועבר לעיון יועץ המשפטי לממשלה וזה הורה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה משטרתית. ב-30 בדצמבר 1984 סיימה המשטרה את חקירתה והמליצה להעמיד לדין את רב החובל אבנר גלעד.

משפטו של אבנר גלעד

ב-26 ביוני 1985 הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד רב חובל, אבנר גלעד באשמת הפקרת נוסע סמוי בלב ים מול חוף מוזמביק, בפציעת אדם בנסיבות מחמירות ובשילוח הנוסע בכלי מסוכן. משפטו החל בינואר 1986 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני שופט המחוזי אמנון כרמי. יחד עימו הועמד לדין רון גרופינקל בן 29 מתל אביב שהיה קצין השלישי באותה הפלגה. הוא נאשם בסיוע לקברניט בהורדת ושילוח הנוסע לרפסודה. אנשי צוות האונייה העידו במשפט כי "רב החובל גלעד הצליף בנוסע האפריקני בחבל עבה והטיח את ראשו של הנוסע בדופן האונייה כאשר סירב לציית להוראתו לרדת לים, משך באוזניו וחבט בו, וכתוצאה מזה נחבל הנוסע הסמוי באזנו עד זוב דם. אבנר גלעד אמר להגנתו כי השתמש נגד הנוסע הסמוי בכח סביר וכי הוריד את הנוסע 500 מטר מהחוף ולהערכתו הנוסע הצליח להגיע לחוף. כשנשאל מדוע לא המתין עד להגעה לנמל בדרום אפריקה ושם היה מוריד את הנוסע האפריקני השיב הנאשם כי היה מסוכן לנוסע הרבה יותר מהורדתו לים, מאחר שבדרום אפריקה שרר משטר האפרטהייד הגזעני. בנובמבר 1986 הרשיע שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אמנון כרמי, את גלעד בפציעת הנוסע ובשילוח הנוסע בכלי מסוכן. אך הוא קבע כי "לא עלה בידי התביעה להוכיח כי רב החובל התכוון במזיד לפגוע בכושי". על גלעד נגזרו שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. אבנר גלעד הלך לעולמו לפני שנתיים והוא בן 94. גורפינקל הורשע בציות לפקודה בלתי חוקית של הקברניט לסייע לו בהורדת הנוסע האפריקני לרפסודה ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי. התובעת במשפט הייתה עו"ד חנה לפין סגנית בכירה לפרקליט מחוז חיפה. על גלעד הגן עוד שמעון טסלר ועל גרופינקל הגן עו"ד יוסף אלרון.