עם עליית רמת הריבית במשק ולמרות החוק לעידוד השקעות יזמים וחברות בנייה נמנעות מפרויקטים של שכירות לטווח ארוך-פשוט כי הדבר אינו כדאי כלכלית. במקביל, נושא ההתחדשות העירונית מתקדם בצעדי צב ויש בו יותר דיבורים ממעשים. בשנה שעברה פחות מכ-1,000 בניינים הושלמו, כאשר בישראל כ-80,000 בניינים ישנים שנבנו לפני 1980 (ללא תקן לרעידות אדמה). לעניות דעתי, שילוב של שני הנושאים - קרי: הכנסת מסלול של שכירות לטווח ארוך כקטליזטור להתחדשות עירונית יכולה לזרז ולעזור בחישובי הכדאיות הכלכלית של הגורמים המעורבים בתהליך. ראשי הערים, במיוחד 15 העשירות, מתנגדים ובצדק להתחדשות עירונית. מאז 2005, עת חוקק חוק תמ"א 38, העמיסו הממשלות השונות את הנושא על כתפיהם הצרות של ראשי הערים מחד-גיסא, וקבעו שיעורים מופחתים של היטלי השבחה ואגרה מאידך-גיסא. תוספת דירות בתמ"א 38 משמעה נטל כבד בתשתיות: תוספת בתי ספר, גנים, מערכות מים וביוב, חנייה וכו', כאשר הארנונה לתושבים בפיקוח ממשלתי היא ממילא הפסדית. כיום ניתן אולי להשיג את שיתוף הפעולה של ראשי הערים ע"י שילוב שני הנושאים הנ"ל. כידוע, כל הערים הגדולות המבוקשות מאוד "סובלות" מרמת שכר דירה גבוהה, הפוגעת בין היתר באותם אלפי עובדים המשרתים אותן מדי יום ביומו (מורים, גננות, פקידים, נהגים וכו'). בעולם הרחב ראשי הערים דאגו לבנייה מאסיבית של דירות להשכרה לטווח ארוך ובהישג יד, שפתרו את הבעיה. להלן הצעתי: העיריות יעניקו תוספת של שתי קומות לכל פרויקט של תמ"א 2\38 או פינוי בינוי, בתנאי שייעודם הוא שכירות בהישג יד לטווח הארוך, עם עדיפות לעובדים ולבעלי מקצועות המשרתים את העיר. באותן ערים שהביקוש לשכירות שכזו אינה גבוהה ניתן לשלב בין קומה אחת לשכירות בהישג יד וקומת קרקע לצרכים ציבוריים. תמ"א 2\38 או פינוי בינוי הם הפתרון המוביל לבעיית רעידות אדמה בישראל (תמ"א 1\38 או חיזוק יסודות הבניינים הישנים אינם פתרון אופטימלי, או כפי שהתבטא אחד הקבלנים המובילים "תוספת של 120 טון על בניין ישן היא מתכון לאסון ברעידת אדמה").