אח, הריר הזה, כל כך מתוק, כל כך מיוחד, כאילו רדו אותו ממכוורות האהבה, כמו נותר משולחן חג ראש השנה, דבש ניגר. אח, הריר הזה, "הנשיא ג'ו ביידן יפגוש את ראש הממשלה בשולי העצרת", אמרה המגישה ופניה מדושנות עונג, לחייה זחוחות, אוזניה נקטמו באושר בלתי מסויג, למי שלא הפנים את משמעות ה-בשולי, יש המשך לזובור האמריקני לראש ממשלת ישראל, כיפק היי.
בשולי העצרת, המשיכו אנשי הריר. אח הריר, היכן ראש הממשלה ששיקר וטען שהנשיא יזמינו לבית הלבן, היכן ראש המל"ל ששיקר ואמר שראש הממשלה יגיע לבית הלבן, הביטו בעליבות האיש שטען שהוא מדינאי על, מנהיג שמדינאי העולם משחרים לפתחו, והנשיא יפגוש אותו בשולי העצרת.
אח הריר, השמחה לאיד, אין כמו להפיץ דיבה בעולם נגד ראש הממשלה, ללחוש על אוזני הנשיא האמריקני ופמלייתו מילות שנאה על האיש הנורא ההוא, ראש ממשלת ישראל. אין כמו לטייל בין תעלות האוזניים של מנהיגי אירופה ולשפוך מי אפסיים נגד האיש הרע הזה, הכובש, המדכא, ממציא האפרטהייד, ראש ממשלת ישראל.
אין כמו להקרין על בניין האו"ם את כתב הפלסתר, כתב ההאשמה על היהודי הזה שמחריב את הדמוקרטיה, לרדוף אותו ברחבי העולם, מכתימים בשנאתם את דגל מדינת ישראל, בהם כאלה שפעם כינו אותם נפולת של נמושות והיום נוטשי המדינה חובבי ברלין ומנהטן, האיש הנרדף והמוקע הזה אל עמוד הקלון הוא ראש ממשלת ישראל.
אין כמו "אנשי רוח", סופרים, יוצרים, משוררים המביעים ביגונם את ספר הקינות היהודי על חורבן הבית שממיט על ראשם האיש הנכלולי הזה, ראש ממשלת ישראל. אין כמו קציני זרועות הביטחון לשעבר הלובשים את מדי הקרב המדומיינים שלהם ומכריזים מלחמה או שמא הפיכה דמוקרטית נגד הסכנה של הבוגד הזה, ראש ממשלת ישראל.
אין כמו פוליטיקאים הנושאים על מצחם כישלונות מפוארים ובצרורותיהם תסכול, שנאה, קנאה ומרירות בלתי נשלטת המייצרים תחושת תבהלה עולמית בגלל הסכנה הלאומית לביטחון האומה, ראש ממשלת ישראל. אין כמו פס הייצור המשפטי המתעטף בגלימה של פוליטיקאים מהזן הנחות ומודיע קבל עם ועולם כי לוחמי ומפקדי צה"ל מבצעים פשעי מלחמה, במדיניות כיבוש מדכאת, אפרטהייד תוצרת האיש הנקלה הזה, ראש ממשלת ישראל.
אין כמו חבורות האנשים שהחליטו להחריב את המדינה היהודית היחידה בעולם, בגלל שהעם דחה אותם שוב ושוב, בגלל ההפסד הצורב בבחירות, בגלל שרוב העם חושב שהם לא ראויים להיות בהנהגה, בגלל שרוב העם חליט לבחור באנשים האחרים, בשנוא נפשם, ראש ממשלת ישראל.
אין כמו לוחמים מהוללים שאיבדו את המצפן, אין כמו רופאים שאיבדו את המצפון, אין כמו כלכלנים שאיבדו את הצפון, אין כמו מערכת משפט מצופפת שורות, אין כמו תועמלנים המתחזים לעיתונאים, אין כמו חלק מהחבורה שהשתבשה עליה דעתה, אשר בשם השנאה, הקנאה והסירוב לקבל את בחירתו הדמוקרטית והמובהקת של העם החליטו לצאת למסע הרס וחורבן נגד המדינה ואזרחיה.
אח הריר, ועכשיו אחרי השמחה לאיד בהשפלת ראש ממשלת ישראל, בביזויו, בירידת קרנו בעולם, אחרי מחיאות הכפיים, אחרי ריקודי הסלסה, אחרי רקיעות הרגליים, אחרי הצהלולים, אחרי שריקות הכבוד, אחרי הבאשת ריחה של מדינת ישראל בעולם והוצאת דיבה על המדינה הנפלאה שלנו. איזה הישג נפלא, איזו הצלחה וירטואוזית, אלו רגעי אושר צרוף, פרס נובל לשנאה עצמית בדרך.
ועתה האם הלוחמים בראש ממשלת ישראל ובתוצאות הבחירות, מאושרים מתוצאות הביניים? האם הם מרוצים מהסדקים בצבא המילואים, מאיומי הסרבנות, ממשיכת השקעות, מהירידה מהארץ, מהשסע הנוראי בחברה, מריסוק הדמוקרטיה, מהאיום בהפיכה צבאית, מהתנגשות הרשויות, מהפגיעה הנוראית בחוסן הלאומי?
שונאי מדינת ישראל, מתעבי היהודים, חוככים ידיים בהנאה גלויה, מבקשי השמדת המדינה בוחנים את שעת הכושר, מיעוטים בתוככי המדינה מביטים בתימהון בשבר, אנטישמים וגזענים מצטטים את בכירי זרועות הביטחון בעבר ונבחרי ציבור כושלים מכפישים את מדינת ישראל וצבאה המוסרי בעולם.
אזרחי ישראל מביטים בסחרחורת הלאומית המונעת על-ידי עריצות המיעוט וחשים תסכול נוראי, במקום שההנהגה הנבחרת תעסוק בהגנה על גבולות המולדת, במאבק בינלאומי נגד ההסכם הנורא המתגבש עם שילטון הטרור, בביצור המשילות, ביוקר המחיה, בטיפול בחברה הערבית המדממת, בפיתוח הכלכלה, בטיפוח קשרים בינלאומיים, עסוקה ההנהגה הנבחרת ברוב דמוקרטי מובהק בקרב מאסף מול הפוגעים בחוסנה הלאומי.
אח הריר, כמה אומלל צריך להיות האדם השונא, המתעב, המחריב, הפוגע בחוסן הלאומי, הרודף, המנאץ, המחרף, המגדף, כמה ייאוש, כמה כאב על שעלתה לנו כזאת בימי חיינו ואנו עדים לאירוע הזוי, אירוע מופקר וחסר אחריות, חסר תבונה.
