השופטת: עדי ניר-בנימיני, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 26.7.2023, שעה 08:30

הנושא: תביעות קטנות

עדי ניר-בנימיני פותחת את הדיון בהודעה לצדדים שהדיון מוקלט במסגרת הפיילוט של מערכת בתי המשפט, ההקלטה תעלה ל"נט המשפט" וניתן יהיה להאזין לה. היא מוודאת בחיוך את הכיתוב הנכון של שמו של התובע, ויש לה שאלה מהותית לתובע – נהג אופנוע הטוען שנפגע כאשר נפתחה דלת המונית של הנתבע: "ראיתי שיש עדים. רצית להביא? בכתב התביעה כתבת שבכוונתך להעיד את דניאל, הנוסע שפתח את דלת המונית, ואת אשתך. זה קושי שהם לא נמצאים. יש לך התכתבות עם הנוסע? יש לך עוד עותק שאתה יכול להראות [לנתבע]? אז הם יראו פה [בתדפיס שהגיש לבית המשפט] ואני אראה בטלפון שלך". התובע אומר שהיה מביא את העדים אם היה מתבקש, ולא ידע שהנטל הוא עליו. אפשר לגשת לעניין. "בוא במילה תתאר מה שהיה שם. אני מזהירה אותך שצריך לומר את כל האמת, אם יש לך מה להוסיף על כתב התביעה". התובע אומר שהוא מתרגש משום שזו הפעם הראשונה שלו בבית המשפט. "זה מובן, לאט-לאט, הכל בסדר", מרגיעה אותו ניר-בנימיני. היא מסתכלת בתמונות, מסיימת את עדות התובע – "בסדר, תודה, תודה" – ופונה לנציג חברת הביטוח של נהג המונית: "מה אתם מציעים? אפשר לנסות להעלות [בטלפון] את הנוסע. יש פה טענה שהדלת של המונית הייתה פתוחה. נתחיל מהתחלה. יש גרסה של התובע ששמענו אותה עכשיו, שגם עולה בקנה אחד עם התמונות, שהדלת של המונית לא הייתה צמודה למדרכה. הם הגיעו, הדלת נפתחה והם נפלו. אני משערת שהנוסע יאשר את הגרסה שהדלת נפתחה ושהיא לא הייתה פתוחה".

"ודאי, ערבית היא שפה רשמית"

נציג חברת הביטוח משיב, ניר-בנימיני חושבת ומשתפת: "תכף נראה אם אפשר להגיע להסכמה לגבי סוגיית הדלת, שהגרסה שלך [של התובע] לגבי הדלת שנפתחה היא נכונה. הסוגיה היא שזה היה מצד ימין ולא מצד שמאל, בוא נשמע את הגרסה שלך לגבי זה". התובע מסביר וניר-בנימיני עוברת לנתבע, השואל אם יכול לומר משפט בערבית. "ודאי, ערבית היא שפה רשמית במדינה, ודאי שמותר לך", משיבה ניר-בנימיני בחיוך. אחרי עוד עיון בתמונות וחשיבה, ניר-בנימיני אומרת: "מהתמונות עולה שהעצירה [של המונית] לא הייתה צמודה למדרכה. מההתכתבות עם הנוסע שהיה במונית, התמונה שעולה היא שהדרך נפתחה. הנתיב שאני רואה מהתמונה הוא נתיב סיעה". נציג חברת הביטוח מציין שמדובר בנתיב תחבורה ציבורית, וניר-בנימיני פונה לתובע: "משהו לגבי מה שהוא אמר עכשיו, לפני שאני אמשיך? אני אסביר לך מה המשמעות מבחינה משפטית של זה שאולי עקפת מימין. במצב כזה, זה נקרא 'אשם תורם', שיש לך חלק מהאחריות למה שקרה, כי אם היית מתנהל אחרת – אולי התאונה לא הייתה קורית. עם זאת, עיקר האחריות מוטלת על המונית. צריך לעשות חלוקת אחריות, מה יופחת בגלל שלא היית 100% בסדר בהתנהלות שלך. "מה שמקובל בתיקים כאלה הוא להסמיך אותי לפי סעיף 79א; אתם כמובן רשאים לא להסכים". ניר-בנימיני מסבירה במה מדובר: "פסק הדין הוא על דרך הפשרה, הוא קובע סכום והוא לא מנומק. אי-אפשר להגיש עליו ערעור. היתרון הוא שאין פירוט של איך כל אחד התנהג. אני שוקלת ונותנת שורה תחתונה של כמה כסף. אני אחשב את חלוקת האחריות הנכונה בתיק הזה. מובן המנגנון הזה? החלופה היא פסק דין מנומק. יש לזה עלויות נוספות והדברים כתובים. "לפני שנתפזר" – פונה ניר-בנימיני לשני הצדדים – "יש לך עכשיו שלוש דקות, כל מה שאתה [התובע] חושב שחסר כדי לא לחלק את האחריות, ושלוש דקות אם אתה [הנתבע] חושב למה החלק צריך להיות גדול יותר". ניר-בנימיני מסבירה שוב את מהותו של סעיף 79א ומוסיפה: "זה לא גישור, זה לא פשרה, זה פסק דין, רק בלי נימוקים – כמה הוא צריך לשלם לך. את זה [התמונות] אני משאירה אצלי. יש למישהו עוד משהו שהוא רוצה לתת לי לפני שאני נותנת את פסק הדין?" ניר-בנימיני משתמשת בנוסח מוכן כדי להכניס לפרוטוקול את הסכמת הצדדים ואף מוסיפה "אני סבור שהתביעה צריכה להתקבל במלואה" בשם התובע ו"אני לא חושב שאני אשם ושיש לי אחריות" בשם הנתבע. "זה יהיה היום או מחר אחרי שאני אעבור על החומר וזה יופיע ב'נט המשפט' בהמשך לפרוטוקול של היום", היא מסיימת.

"אני לא מבינה את הפער"

הדיון הבא נפתח בבקשת הנתבע לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, וניר-בנימיני מסבירה לו: "במצב בו אדוני אומר שבשל טעות הוא לא הגיש כתב הגנה, זה נתון לשיקול דעתי אם לבטל או לא לבטל. אני חושבת שצריך לבטל, אבל זה כפוף להוצאות שאני אמדתי אותן ב-350 שקל. אם זה מקובל עליכם, אני אשמע את התביעה לגופה". הצדדים מסכימים ("לא שומעים אתכם כאשר אתם מהנהנים, תגידו לפרוטוקול") וניר-בנימיני עוברת לדון בתיק עצמו. "עברתי על כתבי הטענות. את כתב ההגנה שלו ראית? הוא צורף לבקשה לביטול פסק הדין. אני אשאל את שניכם שאלות, אני אזהיר אתכם שזו עדות בבית משפט ואז נראה איך נתקדם. בכתב התביעה שלך יש חוזה עבודה [לעבודות מטבח], שהסכום שלו מגיע ל-4,000 שקל אם אני לא טועה. תאשר לי את זה בבקשה. "הבן שלך יכול לשבת לידך ולעזור לך אם זה מסייע. תפנה אותי לכל מה שאתה אומר שהוא חתם לך. זה מגיע ל-6,400 שקל, חישבתי בבוקר. איפה יש פירוט של העבודות שעשיתם שם? אני לא מבינה את הפער, גם בזמנים וגם בסכומים, בין הצעת המחיר לבין חשבונית עסקה. זה קפץ ביותר מפי שלושה, ולא ברור לי למה". התובע אומר שרצה שחמותו של הנתבע תהיה בדיון, שכן היא הייתה מעורבת בעסקה. "יש בעיה להעלות אותה לשיחה טלפונית, שתספר?" שואלת ניר-בנימיני את התובע. "היא לא יודעת על ההליך", הוא משיב ולניר-בנימיני יש רעיון: "אני אתן לך הפסקה לצאת לדבר איתה". אבל בנו של הנתבע מעיר בצדק – וניר-בנימיני שגתה כאן – ש"אנחנו לא רוצים שהוא יספר לה". ניר-בנימיני ממשיכה לברר פרטים עם הנתבע וחוזרת לחותנת, תוך ניצול הגמישות בהליכי התביעות הקטנות: "תנסה להתקשר אליה, נעשה את זה פה, תגיד לה שיש תביעה. אם אתה רוצה, אז אני אסביר לה ואז גם הוא יוכל לשאול אותה. תהיה באולם כדי שלא תתאמו גרסאות". אבל הקלדנית עולה על בעיה: השיחה לא תישמע בהקלטה. "אם לא תהיה ברירה, נקבע למועד אחר", מגיבה ניר-בנימיני. לכן, ממשיכים עם מה שיש: "הוא צירף פה הצעת מחיר", אומרת ניר-בנימיני לנתבע. "על מה הוא החתים אותך ומה ראית בזמן אמת? יש לך להראות לי? אני מקשיבה עכשיו למה שיש לך להגיד. פשוט אמרת לו: תעצור את העבודה?" היא מאפשרת לבנו של הנתבע להסביר, מציגה עוד כמה שאלות וגם מאפשרת תגובות הדדיות כאשר הנימוס נשמר".

"הנטל עליכם להראות לי"

לבסוף ניר-בנימיני ניגשת לעיקר ואומרת לתובע: "אם אדוני לא מראה לי מפרט מפורט, החלפנו נקודה זו ונקודה זו, שהראו לו בזמן אמת. לא לקטוע אותי, בבקשה. הנטל עליכם להראות לי מה עשיתם בדירה. יגיעו לעדות אנשים מטעמו [של הנתבע], ואם יאומת שהדברים לא היו והטיב לא היה מספק, יש פה קושי. לכן לדעתי צריך להסכים על הסכום שמופיע בחשבונית הראשונה – 6,400 שקל. אם יש דרך להראות [ששולמו במזומן] 2,500 שקל, זה יופחת. אם לא, צריך להשלים. צריך כמובן להוסיף מע"מ, כדי לסיים כך, בלי להידרש לדיון נוסף ולשמיעת העדים". ניר-בנימיני למעשה מדגימה לתובע שיתקשה להוכיח את התביעה: "יש התכתבויות מזמן אמת שמאשרות את הטענות? אני לא מבקשת את העדות שלך, אלא מזמן אמת. יש לך התכתבות ווטסאפ שאתה אומר: מחר אני מחליף לך 12 נקודות [חשמל]?" – אין לו. "אנחנו שלוש שנים אחרי שהדבר הזה קרה, ולכן הצעתי שתשלמו עוד 2,900 שקל". התובע מסרב וניר-בנימיני חותכת: "אז אני קובעת את התיק לדיון נוסף, תביא לעדות את כל מי שאתה רוצה ויינתן פסק דין". כעת ניר-בנימיני מכתיבה: "עמדתי בפני הצדדים על הקשיים הראייתיים בהוכחת התביעה. אני קובעת את התיק לדיון המשך לצורך חקירת חותנתו של הנתבע שיש טענה שהייתה נוכחת בזמן מתן הצעת המחיר על-ידי התובע ושאישרה את ביצוע העבודות בדירה. כמו-כן אני מאפשרת לנתבע להביא לדיון זה עדים מטעמו להוכחת טענתו, כי העבודה לא הייתה בטיב ובאיכות ולכן נדרש לתיקונים מקיפים. מוצע לצדדים לנצל את פרק הזמן עד לדיון הבא ולהידבר ביניהם בניסיון להגיע להסכמות". ניר-בנימיני מציעה גם לפנות למגשרים מטעם בית המשפט ומדגישה: "אני לא יודעת מה נאמר אצלם וזה חינמי. במקרה שלכם זה יכול להועיל". ומסכמת: "כל מה שאני רוצה זה ראיות מזמן אמת, לא מעכשיו. תלכו לגישור ותראו אם אתם מצליחים להגיע שם להסכמות".

השורה התחתונה: השורה התחתונה: ניהול יעיל וסבלני של התביעות הקטנות, תוך איזון נכון בין קידום הדיון לבין ההתחשבות בטיבם של הצדדים. את התיק השני ניתן היה לקדם מהר יותר, בהתחשב בקשיים הראייתיים הברורים.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.